|
"אני לוזרית אם
אני לא מרוויחה מיליון דולר כבר בשנה הראשונה", התלוצצה פעם מוניקה
קרבצ'יק, מנכ"לית הקרן לשימור המורשת היהודית בפולין (FODZ ). הקרן
מחזירה רכוש של קהילות יהודיות שהוחרם בידי הנאצים והשלטון הקומוניסטי.
קרבצ'יק פועלת בתוך מערכת שלעיתים קרובות היא הנהנית כתוצאה מההחלטות שהיא
מקבלת.
מלבד עבודתה ב-FODZ עובדת קרבצ'יק בוועדה הרגולטורית
לקהילות יהודיות, אשר מקבלת כיישות עצמאית את ההחלטות הסופיות לגבי מה יקבלו
היהודים בחזרה. הוועדה מורכבת מנציגים של מועצת המנהלים של איחוד הקהילות
היהודיות בפולין (ZGWZ) ומנציגים של
משרד האדמיניסטרציה והדיגיטציה של פולין (MAC) . רק רשת סגורה ומקושרת של גופים יכולה להגיש
לוועדה בקשות להשבת רכוש מוחרם. רשת סגורה זו בנויה מהסמכות העליונה של
איחוד הקהילות היהודיות בפולין ומ-6 קהילות יהודיות הכפופות לה. יתרה
מכך, ראשי הקהילות הללו יושבים במועצת המנהלים של הקרן לשימור המורשת
היהודית בפולין.
מוניקה קרבצ'יק מסרבת להגיב
לשאלות פורבס. היא מפנה אותנו לפיוטר קדלצ'יק, הרוח החיה של המיזם. הוא מנהל
את האיחוד ואת הקרן, ועומד בראש הקהילה היהודית בוורשה, העשירה ביותר
בפולין. מעמדות המפתח שלו הוא חולש על תהליך השבת הרכוש הקהילתי היהודי,
ששוויו - לפי הערכות שלנו - יותר ממיליארד זלוטי (310 מיליון דולר).
לפי מידע שהושג בידי פורבס, השיבו
הקהילות היהודיות בפולין כבר כ-500 נכסים. חלק ניכר מהנדל"ן הייחודי
הזה (בתי כנסת, בתי מטבחיים, מקוואות ובתי קברות) כבר נמכר, לעיתים הרבה
מתחת למחיר השוק, והכסף - במקום לשמש לטיפוח המורשת היהודית של פולין - הגיע
בסופו של דבר לגלגלי השיניים של מנגנון חלוקה מתוחכם. הוא חולק בתוך רשת
בלתי חדירה המורכבת מאיחוד הקהילות היהודיות בפולין ומהקרן לשימור המורשת
היהודית.
שני הארגונים פועלים על בסיס הסכם
בלתי כתוב, הפועל לאישור "חלוקה" של רכוש קהילתי יהודי שהולאם
בפולין אחרי מלחמת העולם השנייה. מחצית מהתוכנית כבר יצאה לפועל.
"כשממשלת פולין
החלה להחזיר את בתי הכנסת ובתי הקברות שלנו לארגונים יהודיים, קיוויתי
שהארגונים ידאגו להם, ולא ימכרו אותם. טעיתי", אומר יעקב שדי (Jakub Szadaj), מייסד ויו"ר הקהילה היהודית העצמאית, שאינה כפופה ל-ZGWZ .
פורבס השיג רשימות שנוצרו בידי
איחוד הקהילות היהודיות בפולין, המראות אילו נכסים הושבו לקהילות היהודיות
בין השנים 1997 ל-2009. הרשימות מעולם לא פורסמו קודם לכן. במהלך אותן שנים
קיבלו הקהילות היהודיות את המספר הגדול ביותר של נכסים שהיו שייכים להן לפני
פרוץ מלחמת העולם השנייה. לפי הרשימות של ה- ZGWZ סך שווי
הנדל"ן עולה על 65 מיליון דולר. ארתור קוזיולק, דובר משרד
האדמיניסטרציה והדיגיטציה, אומר כי בנוסף העניקה הוועדה הרגולטורית 26
מיליון דולר כתיקון וכפיצויים לארגונים יהודיים עבור נכסים שהמדינה לא הייתה
מסוגלת להחזיר (בתי קברות שנבנו עליהם יישובים, בתי כנסת הרוסים וכו').
אם מוסיפים לזה את ערך הנכסים שלא
התגלו בידי פורבס, ניתן להסיק שההטבה שקיבלו הקהילות היהודיות בפולין
בהחזרים מסתכמת ב-91 מיליון דולר. נתון זה מטעה, שכן אין דרך לקבוע מה היה
הערך של הנדל"ן שקיבלו הקהילות היהודיות בחזרה בין השנים 2010 ל-2013.
ועדת הרגולציה לקהילות יהודיות
אכן מחזיקה רשימות כאלו, מסביר דובר משרד האדמיניסטרציה והדיגיטציה של
פולין. הוא מתייחס כלאחר יד לכך שוועדות אחרות (קתולית, אורתודוקסית
ופרוטסטנטית) אוספות ומפרסמות מידע שכזה, בעוד שאיחוד הקהילות היהודיות
בפולין אינו עושה זאת, ומתחמק מהנושא.
"הקהילות והקרן
לשימור המורשת היהודית בפולין הגישו כ-5,500 בקשות לוועדה הרגולטורית. יותר
מ-1,000 מהן נגעו לבתי קברות יהודיים", אומר פיוטר קדלצ'יק, ואינו משיב
לשאלה.
למרות שעל פי היהדות בתי קברות הם
קדושים לנצח, חלקות קרקע שהופרדו מבתי קברות יהודיים הוצעו למכירה, למשל
בערים טורון, גליביצה או לובלין. המחירים הקשורים לעסקאות הללו חבויים
בנתונים השנתיים הנצברים שמספק ה-ZGWZ .
גם הקהילות היהודיות מכרו חלק
מהמורשת היהודית. זה מה שקרה לבית הכנסת השמור היטב בלוברניאק ( Lubraniec מחיר של 158,000 דולר), לבית החולים
הניאו-קלאסי ב -Siedlce (מחיר של 193,000
דולר) או לבית המדרש בסוקולוב פודלסקי, ששופץ בטרם נמכר (במחיר של 32,000
דולר). מנהיגי הקהילות היהודיות בפולין אינם מתביישים בכך. מיכאל שודריך,
הרב הראשי של פולין, אינו מתבייש אף הוא. למרות מעמדו, עליו להסכים למכירת
מבנים דתיים.
"זה גרוע מאוד,
אולם לפעמים זה קורה! כמה נכסים יהודיים באמת נמכרו. אם מבית קברות נטוש
במקום כלשהו נותרה רק פיסת קרקע, מה אנו כבר יכולים לעשות? אנו
מוכרים", הסביר הרב שודריך לפני שנתיים.
"במקרים רבים,
אנו משיבים נדל"ן שננטש למשך עשרות שנים, או רכוש חלופי, שאין לו כל
קשר לרכוש של הקהילות היהודיות מלפני מלחמת העולם השנייה. אם הנכסים הללו
אינם חלק מהמורשת היהודית ולא ניתן לבנות אותם מחדש, בחלק מהמקרים ניתן
למכור אותם", אומר קדלצי'ק.
דוח של ZGWZ מראה כי קהילות יהודיות מכרו נדל"ן בשווי של יותר
מ-12.7 מיליון דולר עד 2009. בובי בראון, מנכ"ל פרויקט HEART זרוע של ממשלת ישראל העוסקת בהחזרת נכסים של קורבנות
השואה, אומר כי הוא מקווה שהארגונים הפולניים יודעים מה הם עושים ונוהגים
בתום לב. פיוטר קדלצ'יק מבטיח כי כספי ההחזרים מתבטאים בשיפוצים של בניינים
דתיים אחרים, כגון הישיבה בעיר לובלין והתחזוקה של בתי קברות וצורכי הקהילות.
"ההנחה היא שכל
הכסף מוצא על צורכי הקהילות. אינני רו"ח, כך שאיני יכול לומר באחריות
מלאה שבשום אופן לא קיימים אי-סדרים כלשהם", אמר הרב שודריך למעריב
ב-2011.
העובדות משקפות את ספקותיו של הרב
שודריך. לדוגמה, 95 אלף דולר מכספי החזרים נשלחו לקרן להגנה על בתי קברות
יהודיים בלובלין. הסבסוד הזה נעלם ובתי הקברות נותרו מוזנחים. "הייתכן
שעובדים של ארגונים יהודיים גוזרים טובת הנאה פרטית מהשבה של רכוש קהילתי? ""אינני יודע על מקרים כאלה, אולם אדם שיש לו מידע כזה
יכול ליידע את הרשויות המתאימות", אומר פיוטר קדלצ'יק, עצבנות בקולו,
ומשנה את הנושא.
ובכן, ישנם סימנים ברורים לכך
שפורבס השיג "מידע כזה". ניתן לראות את תוכנית התגמולים להחזרת
רכוש כשיטה מתקדמת "לרוקן" את הנכסים שהושבו בידי הקהילות
היהודיות. השלב הראשון כולל הגשת בקשות לוועדה הרגולטורית. הבקשות הוכנו
בידי משרדי עורכי דין שקיבלו כ-158 אלף דולר עבור מסמך בודד. אולם עורכי
הדין הפכו שוליים כשהתהליך נכנס לשלב השני שלו, כלומר תיווך לפני הוועדה
הרגולטורית. מועצת המנהלים של ZGWZ מינתה את אנשיה
למשימה הזו ושילמה להם הרבה יותר. דמי הטירחה היו 1% מהערך של הרכוש המוחזר
(נדל"ן, מגרשי קרקע חלופיים, פיצויים).
קל לחשב את כמות הכסף שקיבלו
במקרה של בית החולים הישן ברחוב לסזנו בוורשה שהוחזר (שוויו מוערך ב-6.3
מיליון דולר), או במקרה של המעונות ברחוב Przemyska בקרקוב (שוויים מוערך ב-3.2
מיליון דולר). פיוטר ריטקה-זנדברג, מומחה להשבת נכסים ב-ZGWZ, מיכל סמט, יו"ר הקהילה
היהודית בגדנסק, ואלישיה קובוס, נשיאת סניף ZGWZ בפוזנאן, היו חלק מחוג סגור של מתווכים. כולם מחזיקים
עמדות בכירות בקרן לשימור המורשת היהודית בפולין.
ראשי הקהילות היהודיות של היום לא
זנחו הזדמנויות נוספות להבטיח רווחים פרטיים מהשבת נכסים של קהילות יהודיות
קודמות. ניתן למצוא את העקבות בתיקים של אחת התביעות, אשר הוגשה על ידי
עיריית ורשה כנגד עובד לשעבר. הנתבע העיד כי ביתו של פיוטר קדלצ'יק צויד במערכת חימום
מרכזית חדישה בעלות של 6,300 דולר מכספים שהושבו. מידע נוסף מגיע מהעיתון Southern Courier שהמערכת שלו נמצאת ב-
Piaseczno , אשר תיאר כיצד
רפאל קדלצ'יק וידידו פתחו בית קפה בשם "בר מקווה" בבית מרחץ דתי
היסטורי בעיר Piaseczno . הכתבה לא כללה מידע
על כך שרפאל קדלצ'יק הוא בנו של ראש אחד הארגונים היהודים החשובים ביותר
בפולין.
הקהילות היהודיות מכרו גם רכוש
שהושב במחיר הנמוך משווי השוק שלו. לדוגמה, הקהילה היהודית בוורשה מכרה בית
כנסת בעיר Otwock בעוד שנכס דומה
מאוד הממוקם סמוך מאוד לבית הכנסת נרכש בידי אותה חברה, PHU Stok תמורת מחיר כפול
כמעט, אבל לא מידי הקהילה היהודית.
המגזין האמריקני The Jewish Week פרסם ב-2011 כתבה על נושא דומה, ובה נכתב כי בפולין
"רכוש יהודי לשעבר הוחזר ונמכר תחת נסיבות לא ברורות, והרווחים נשאבו
לאנשים פרטיים ללא כל פיקוח או אחריות פיננסית". השבועון תיאר את
הסקנדל הקשור בבית הכנסת ההיסטורי בעיר Dzialoszyce בחבל שלזיה. הבמאי מנחם דאום, שהגיע לשם כדי להכין סרט
תעודה, קיבל הצעה מחבר מועצת המנהלים בקהילה היהודית בקטוביץ לרכוש את המבנה
ההיסטורי במחיר אטרקטיבי. התנאי היה שישלם לפעיל היהודי עמלה של 10,000 דולר.
דוד פלג, נשיא הארגון היהודי
להשבת רכוש, שייסד את הקרן לשימור המורשת היהודית בפולין, אמר כי אין לו
התנגדות לתהליך החזרת הרכוש בפולין. "שקיפות פיננסית מאוד חשובה
לנו", אמר למגזין.
כל עסקי השבת הנכסים כנראה לא היו
מצליחים אם לא היו מוגבלים לסביבה הרמטית. איחוד הקהילות היהודיות משלב 6
קהילות ויש בו רק 1,200 חברים יהודים. זאת בעוד שלפי מרכז משה שור (מוסד
חינוכי שיוסד בידי קרן רונלד ס. לאודר), בפולין חיים בערך 100,000 יהודים,
אולם לא כולם יכולים להפוך לחברים בקהילה יהודית.
ניסן צור, השותף לכתיבת כתבה זו,
בדק זאת. צור הוא יהודי שנולד בישראל, שאביו היה יהודי פולני. ב-2011 הוא
שלח למשרדי הקהילה בוורשה בקשה להצטרף כחבר. הוא לא קיבל תשובה. לאחר כמה
שנים שבהן למד את הסוגיה לפרטיה, הבין מדוע: בכל כמה שנים נבחרות רשויות
הקהילה. המנהיגים הנוכחיים חוששים שאם יקבלו לשורותיהם חברים חדשים ונמרצים
בעלי השקפות דמוקרטיות, הם יאבדו את עמדות הכוח הרווחיות שלהם. לכן הם אינם
מאפשרים כניסה לחוג שלהם לכל מי שאינו מפולין ושלא ניתן לתמרן אותו בקלות.
כדי להבין כיצד הארגונים היהודיים
בפולין יצרו לעצמם הזדמנויות שכאלה, צריך לחזור ל-1996. בזמן ההוא דן
הפרלמנט בהצעת חוק של הממשלה הנוגעת ליחסים בין המדינה לקהילות היהודיות ברפובליקה
של פולין. נציגי מפלגת השמאל SLD טענו כי ZGWZ אינו ממשיכן החוקי של הקהילות היהודיות שהיו קיימות קודם
לכן. לכן הוחלט כי החוק לא יתייחס להשבת נכסים, אלא להעברת בעלות במקום זאת.
החוק קיבל את הנוסח הסופי לאחר
שנשיא פולין באותם ימים, אלכסנדר קוושנייבסקי, וראש הממשלה הפולני,
ולודז'ימייז צ'ימושביץ', ביקרו בישראל. שניהם נמצאו שם תחת לחץ כבד להכליל
בו את הארגון היהודי להשבת רכוש כאחד הנהנים מהשבת רכוש של קהילות יהודיות
בפולין. באותו זמן הפעיל ZGWZ לחץ על לשק
מילר, שר הפנים הפולני דאז, כי החוק החדש יתיר השבת נכסים רק לקהילות
היהודיות הפולניות. ב-20 בפברואר 1997 העביר הפרלמנט חוק שאיפשר
לארגון היהודי להשבת רכוש ליהנות מהשבת הנכסים, אולם רק באמצעות קרן שהוקמה
בשיתוף עם הקהילות היהודיות.
שנתיים מאוחר יותר נפגשו מנהיגי
הקהילות היהודים הפולניות עם ראשי הקונגרס היהודי העולמי (WJC) ועם ראשי הארגון היהודי להשבת רכוש. במשך 3 ימים הם עסקו
בחלוקת אזורי השפעה במגוון אזורים במדינה, וקבעו מה ייעשה ברכוש הקהילתי
שננטש בידי יהודי פולין. ארגונים זרים הסכימו להלוות לקהילות היהודיות
המקומיות 800 אלף דולר כדי לכסות את עלות הגשת התביעות להשבת רכוש יהודי
קהילתי. בתמורה לסיוע במימון השבת הנכסים, יקבלו הארגון היהודי להשבת רכוש
והקונגרס היהודי העולמי מחצית מהנכסים שהושבו.
תמליל בן 96 עמודים, חתום בידי 3
פעילים מארגונים יהודיים בינלאומיים (קלמן סולטניק, אריה אדליסט ונפתלי
לביא) ובידי 3 פעילים מפולין (אנדז'יי זוזולה, פיוטר קדלצ'יק, פליקס ליפמן),
מתעד דיונים עסקיים קשים, אפילו כשדנו בנושאי בתי הקברות. "באזורים
הללו יכולנו אולי - זו שאלה של הוועדה המייעצת בענייני הלכה - לקבל פיצוי
עבור מגוון דברים שנמצאים בבתי הקברות. אבל אנחנו לא יודעים אם מותר לנו
לקחת את הכסף - למיטב ידיעתנו, ממה שנאמר לנו על ידי רבנים שונים שאותם
שאלנו, אסור לנו", אמר אנדז'יי זוזולה, שהיה באותו זמן ראש איחוד
הקהילות היהודיות בפולין. לאחר מכן פנה זוזולה ליהודים האמריקנים שנכחו:
"אבל אני חושב שאתם תצליחו בלי ספק למצוא רבנים שייתנו את הסכמתם".
יעקב שדי נכח באותם דיונים. בימים
ההם הוא היה ראש הקהילה היהודית בגדנסק. בעבר היה גם בדלן שנעצר ב-1968 בידי
ממשלת השליט הקומוניסטי מוצ'אר, ונידון ל-10 שנים בכלא (קיבל מדליית Polonia Restituta מידי הנשיא לך
קצ'ינסקי). שדי היה היהודי היחיד שבאמת נולד בפולין מבין אלו שנכחו בדיונים.
"כשהבנתי מה
קורה, חיכיתי רק שכולם יחתמו על התמליל הזה ויאשרו בכך את כללי שיתוף הפעולה
שנקבעו במהלך השיחות. אחר כך קמתי ואמרתי שאם הם לא יוותרו על התוכנית
המבישה הזו, אחשוף את הכול", אומר שדי, שעדיין מרגיש את אותן תחושות גם
היום.
אמר - וקיים. על כך שמסר את
התמליל לתקשורת הורחק שדי לצמיתות מהקהילה היהודית. הוא הוטרד מצד מערך
התביעה, משום ש-ZGWZ הגיש עתירה נגדו, בטענה כי ייתכן שביצע פשע. אולם החקירה
נסגרה, ובהתבסס על קטעים מהתמליל שהוא חשף, פרסם השבועון Polityka ב-2002 כתבה מעוררת דאגה.
ללא הועיל. ההסכם הוצא לפועל.
בתחילה עסקה הקרן לשימור המורשת היהודית בפולין בהשבה, בניהול והמכירה של
הנכסים של אזורי קהילות יהודיות לשעבר בפולין, שאינם מיושבים ביהודים. איחוד
הקהילות היהודיות, יחד עם הקהילות הכפופות לו, ניהל את אותה פעילות ב-16
האזורים של פולין שמיושבים כיום ביהודים. לאחר מכן החלו הארגונים לעבוד יחד,
והגישו לוועדה הרגולטורית 5,544 בקשות להחזרת רכוש.
מי שמביט בכמות המקרים שלפני
הוועדה, יכול לומר שהשבת הרכוש הקהילתי היהודי תקועה באמצע הדרך. עד כה,
הסתיימו 1,064 מקרים בתוצאות חיוביות עבור הקרן והקהילות היהודיות. יותר
ממחצית המקרים לא הושלמו - בעיקר משום שהמסמכים הוכנו בצורה רשלנית, ומשום
שהתביעות כוונו לנכסים בשטחים המזרחיים לשעבר של פולין, שאותם איבדה המדינה
אחרי 1945, ושבהם הוראות חוק השבת הרכוש אינן תקפות.
ועדיין, העובדה המפתיעה ביותר היא
שכמעט אין יהודים אמיתיים בסביבה ההרמטית הזו של ראשי הארגונים היהודיים.
רובם מומרים, או אנשים שהמירו את דתם ליהדות. הקנאים שבהם אפילו שינו את
שמותיהם לשמות בעלי צליל אורתודוקסי. למשל, שמחה קלר החרדי, היושב במועצת
המנהלים של ZGWZ ומכהן במקביל
כיו"ר הקהילה היהודית בלודז', הוא למעשה יז'י סקוברונסקי. או מנהל בית
הקברות היהודי בוורשה, ישראל שפילמן, הוא למעשה פרזמילאב זיסקה.
עיתונאים מ"ג'ואיש
טיימס" תיארו תופעה זו בצורה החדה ביותר: "כשהחל תהליך ההשבה של
נכסים יהודיים ב-1997, אנשים אקראיים יצרו
קבוצות וכינו אותן קהילות יהודיות, רק כדי שיוכלו להגיש תביעות לקבלת רכוש
יהודי".
הרשויות הפולניות המפקחות על
ארגונים דתיים מודעות לגמרי לפתולוגיה המושרשת בקרב הארגונים היהודיים
הנוקשים וה"מחופרים" מאוד. אולם אין להן האומץ להתמודד עם הנושא
הרגיש הזה מפחד שיואשמו באנטישמיות. היהודים הפולנים מצדם, שפוחדים
ממנהיגיהם בארה"ב ובישראל, מרגישים חסרי אונים, משום שנאמר להם כי
סקנדל שכזה יעורר מהומות אנטישמיות. זו הסיבה שהם ממשיכים לשתוק.
|
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה