גדי כפיר, חוקר משחקים של פעם, עוקב באחד
ממחקריו אחרי השפעות מִשְחָקִים מפולין על אלה
ששיחקו בהם בארץ ישראל מתחילת המאה העשרים. אחד המִשְחָקִים שמצא, ולו גרסות שונות
מקרקוב, ורשה, תל אביב, ניו יורק ורוסיה, הוא מִשְחָק פלירט - מִשְׂחָק קלפים שעל
כל אחד מכ-40 קלפיו יש כ-20 משפטי אהבה.
במִשְׂחָק מתקיים דיאלוג בין גברים לנשים
ע"י העברת קלפים לבני המין השני. המשפטים הנאמרים בכל אחת מגרסות המשחק (עד
כה מצא גדי 12 גרסות) שונים ומאפשרים ללמוד על התקופה והמקום שבו נוצרו.
כך למשל גירסת קרקוב לקוחה ברובה מארון
ספרי הקודש היהודיים ומסופרי הספרות העברית החדשה. לעומת זאת, בגרסת ירושלים יש
שימוש רב יותר בשפת היום-יום, זו כבר איננה
שפה ספרותית בלבד. בגרסת קרקוב יש
משפטים רבים שכדי להבינם יש צורך להכיר מנהגים ותרבות יהודיים. אלו נוגעים ליחסים
בין המינים, מנהגי חיזור ונישואין, מנהגים ויחסים במשפחות ובין הורים וילדים. בגרסות
היהודיות השונות יש ביטויים גיאוגרפיים-חברתיים
שעברו על יהודים במאה העשרים, לקראת מעבר לתרבות המִשְׂחָק שנוצרה אחר כך
בא"י.
כדי להדגים את שפת המשחק של "פלירט
עברי" אביא כאן מספר משפטים לדוגמא, הלקוחים מקלפי המשחק. השפה העברית כאן
היא שפה גבוהה, הלקוחה מספרות הקודש ומהסופרים המרכזיים שכתבו בסוף המאה ה-19
ותחילת ה-20. המשפטים כתובים בסוגות (זאנרים) שונות:
א. שאלות ותשובות: "אנא מפניך
אברח" המשפט מנוקד, זו שאלת אישה לגבר שהתשובה נמצאת בשאלה. הפסוק
מתהילים קל"ט (ז) "אָנָה אֵלֵךְ
מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח:" הפסוק מביע את חרדתו של האדם הקטן
בפני בוראו, כאשר אין לו בעצם איפה להסתתר ממנו – השם נמצא בכל מקום. מתקיים פה
דיאלוג בין האדם לבוראו. כותב המשחק השאיל את הפסוק, והסבו לדיאלוג בין גבר לאישה.
היא מביעה את רצונה בשמירת תחומיה, מבלי שהוא יפרוץ ויפר אותם. דוד פרישמן, אחד
מסופרי ספרות עברית חדשה, משלב את הפסוק באחד מסיפוריו למקום אחר לגמרי. הוא מתאר
יהודי אשר בורח מאפו, אותו סמן יהודי מובהק
(בעיני הגויים) שהוא איננו יכול להפטר ממנו: "...גם בלכתי ברחובות עוד
צללו הדברים האלה באזני. אנה מפניך אלך,
חוטם גדול ונורא, ואנה מפניך אברח ? החוטם
הולך עמי לשלחני! – ברגע זה קראו אחרי נערים שובבים: יהודי! ואני מיהרתי לנוס...
". גויים רודפים אחריו, מזהים אותו
לפי אפו ומציקים לו.
ב. אמרות כנף: "בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא". המקור
(מסכת סוטה פרק ט') בעקבות בוא ימי המשיח החוצפה תרבה . התיאור מאד קשה. מיום שחרב
בית המקדש חלה התדרדרות כללית קשה בקרב העם . אין על מי להישען . כל הארץ מלאה
שחיתות ומעשים רעים. כאן היא מתריסה על
חוצפתו.
ג. פתגמים: "אל תגביה עוף". "...בקש קרבת בני אדם כערכך. אל תגביה
עוף, אל תרקיע שחקים, שם ידאה נשר... גם אל תשפיל שבת בין ערלי לב, לשחוק תהיה
למו,... מצא לב אחד בתבל ורב לך". מדברי הסופר מרדכי צבי מאנה". השתלב בין אנשים ברמתך אל תלך גבוהה מדי ולא
נמוך מדי.
ד. תשובות חד משמעותיות: "החיים ינקמו בך עזת נפש".
כשביאליק כתב זאת דימוי האישה, רכה
וחסודה. במשחק היא מתוארת רעה וחצופה ויש בה אלמנט של התרסה. ביאליק מביא דוגמת
נערה כזו... "יש שבתולה אחת, עזת נפש, מעברת עצמה בכַווָּנה תחת שבטי עיניו
הקודחות; רוצה היא להִיכָּווֹת בהם כוִויָּה מתוקה וחריפה רגע אחד."
ה. תשובות המשתמעות לשתי פנים: "מזנבתה
דחזירא לא תבני שטרימילתא". המשפט דו-משמעי ופירושו: מזנב חזיר לא
תבנה שטרימל. הזנב שהוא החלק הזול והפחות
טוב בגוף החיה, ובעיקר של חזיר, איננו מתאים לעשות ממנו דבר המיועד לראשו של
החסיד. במלים אחרות מדבר זול ופשוט לא ניתן לעשות דבר יקר ערך. אם נשאיל זאת
ליחסים שבינו לבינה: מבן זוג בעל איכות נמוכה לא ניתן לעשות בן זוג ברמה גבוהה.
המשפט מתאים להאמר עי גבר ואישה.
ההבחנה בין המינים, המגדר, במִשְׂחָק
מתבטא במשפטים הנאמרים בין גברים לנשים ולהפך. יש משפטים המשותפים לשני המינים. ניתן
להעיר כי מעט מגרסות המשחקיםבעברית - כמו גרסת קרקוב - מנוקדות, ובאלו קל להבחין
בין פניית גבר או אישה. באחרות קשה לזהות את מין הדובר.
גם בגרסות האידישאיות, הפולניות והרוסיות
קשה לעשות הפרדה מגדרית כי אין שם הבחנה בין המינים.
נראה כי בגרסת קרקוב יש עדיפות במספר
המשפטים של הגבר אל האישה, וכתוצאה מכך עומדות בפניו יותר אפשרויות בחירה בשעת
המשחק. גם העושר הלשוני בגרסה קרקוב רב יותר, אך זו אינה השפה המדוברת, אלא לקוחה
מהספרות. לעומת זאת, בגרסת ירושלים מוצגת העברית כשפה חיה ושימושית, רוב מקורותיה
אינם נובעים מהרקע הספרותי שבעברית, אלא משפת הרחוב.
בגרסת קרקוב ביטויי ה"גבר" הרבה
יותר "מלומדים" מאלו של האישה. יש להניח כי האישה לא עברה את מסלול
לימודי הקודש שעבר הגבר, כך שלשונה דלה יותר והמשפטים הפשוטים נמצאים אצלה בשימוש
נפוץ יותר. במשפטי הגבר נעשה שימוש מושכל ורחב יותר של דימויי חיות , אבנים טובות
וגם אברי הגוף כמושאים לדימויים בדיאלוגים.
רק גרסת קרקוב נקראת "פלירט
עברי". בקרקוב, בין מלחמות העולם, הוצמד הביטוי "עברי" לכל הארגונים והמוסדות שהיו קשורים לציונות. זה
מעיד על האנשים ששחקו בקלפים, אלו היו מבתים יהודיים, יודעי מסורת ומנהגים, אשר
היו בעלי נטיות ציוניות.
זאת ועוד, השפה המצויה בקלפי היידיש עשירה יותר בגרסת פולין מאשר ניו יורק. הראשונה
משלבת גם קטעי ספרות מתוך סופרים יהודיים שחיו בפולין, ותוך כדי המִשְׂחָק
מתעוררות שאלות תרבותיות ולשוניות שהמְשַחֲקִים יכולים לדון ולהעמיק בהן.
ניתן לעקוב אחרי דרך התפתחות מִשְׂחָק
הפלירט. פרחים, ריחותיהם וצבעיהם היוו רקע למִשְׂחָקי חיזור ואהבה בתקופה הרומנטית
(מאות 18- 19). בתקופה זו ניתן למצוא באמנות שאופיים של אנשים תואר בעזרת פרחים.
החל באמצע המאה ה 19 התפתחו ספרי פרוזה ושירה שקשרו בין פלירט ופרחים; אלו הוקראו
בסלונים, והיוו בידור לצעירים בתקופות החיזור.
בפולנית ורוסית התפתחו מִשְׂחָקים שבהם
היו שאלות ותשובות בספרים. מִשְׂחָקים אלו היו קולניים ומוחצנים, השאלות והתשובות
הוקראו בקול. לאחר מכן הופיעו ספרים בהם הודפסו השאלות, ואילו התשובות הודפסו על
גבי קלפים, ובאלו הופיעו משפטים שתוארו על ידי פרחים או אבנים טובות, ובמִשְׂחָק
אחד אפילו השתמשו בשמות אלים יווניים.
קלפי קרקוב בעברית, שהופיעו אחרי מלחמת
העולם הראשונה, היו מבוססים על שאלות ותשובות שהיו ממוספרות, ונלקחו מלשון הקודש
וציטוטים מסופרים ומשוררים בני התקופה. בגרסה זו אוחדו השאלות והתשובות עם מה שהיה
קודם ספרי לווי הקשורים בפרחים, אבנים טובות ואלים. אלו הוחלפו ובמקומם מוספרו
הקלפים במספרים והשאלות והתשובות באלף-בית.
גרסות המִשְׂחָק הפולניות/
רוסיות ביטלו את הקשר לספרים, ונשארו עם שאלות
פשוטות ופחות מעניינות, בשפת הרחוב. נמצאו גם מִשְׂחָקי פלירט ביידיש בניו יורק
ובוורשה, גם באלו יש שימוש מועט מאד בלשון הקודש.
כנראה שבעליות השלישית והרביעית הביאו
עולים חדשים את מִשְׂחָק קרקוב לארץ. בר לוי "אלוף משחקי הקופסא" יצר
מהם משחק, המשתמש באותם משפטים, ורק ערבב אותם בסדר שונה. מאוחר יותר אנו מוצאים
את גרסת ירושלים, שבה השפה היא כבר שפה מדוברת, בלי עברית גבוהה ובלי משפטים על
בסיס ספרות הקודש, אלא מעט מסופרי העברית החדשה. זוהי גם הגרסה האחרונה המוכרת לנו
בעברית ובארץ.
בפולין ממשיך המִשְׂחָק עד היום הזה, אך
איננו שואב שום השראה ספרותית. המשפטים שבו פשוטים, פחות מעניינים ונוטים לשלב
רמיזות ארוטיות, סקסיות. מספר גרסות המִשְׂחָק השונות ותפוצתן מעיד על התקבלותן
הרחבה בקרב קהלים שונים בארצות שצוינו.
לסיום אשתמש במשפטו של חוקר הפולקלור
יאקובסון לפיה "קיומה של יצירה פולקלורית ככזו מתחיל רק לאחר שנתקבלה
ע"י חברה מסוימת, ומה שקיים ממנה הוא אך ורק מה שאותה חברה אימצה לעצמה".
יתכן שישנן גרסות מִשְׂחָק נוספות שלא מצאנו, וזו הזדמנות לפנות לקהל הרחב להעביר
כל פיסת מידע בנושא לכותב שרות אלו כדי שניתן יהיה להוסיף ולעדכן את המחקר .