ציון 70 שנה לחיסול גטו בנדין

בסוף אוגוסט התקיימו ארועים לציון 70 שנה לחיסול גטו בנדין (Będzin) שבחבל זגלמביה. הארוע המרכזי היה הצבת שלושים אלף אבנים לזכרם של כשלושים אלף יהודי בנדין שנספו בשואה.

הטקסים התקיימו בככר גיבורי הגטו בבנדין, ולאחר סקירה קצרה של חיסול הגטו, נאמרו תפילות והוצבו האבנים. המארגנים היו הקהילה ההיהודית של קטוביץ וקרן צוקרמן שיזמה את הנחת האבנים הקטנות, כמנהג ישראל על קברים.

בנדין היא אחת הקהילות היהודיות העתיקות בפולין, ותחילתה עוד במאה ה-13. במהלך השנים היתה בנדין עיר יהודית למחצה וערב מלחמת העולם השניה מנתה הקהילה היהודית כ-27,000 איש, שהיוו כ-45% מכלל תושבי העיר.

עם פרוץ המלחמה סופחה העיר, כחלק מאזור שלזיה עילית, לרייך. במאי 1942 היה המשלוח הראשון לאושוויץ ובו כ-3,200 מיהודי בנדין, ובאוגוסט אותה שנה שולחו עוד כ-5,000 יהודים אל מותם באושוויץ. גטו בנדין חוסל באוגוסט 1943,אך לא בלי נסיונות למרד של חברי המחתרת שחבריה היו חברי תנועת דרור, גורדוניה והשומר הצעיר.

מרקל בטקס זכרון בדכאו

בשבוע שעבר התקיים בדכאו שבגרמניה טקס מרגש ומרשים – קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, הניחה זר במחנה הריכוז דכאו.

היתה זו הפעם הראשונה שראש מדינה גרמני ביקר באתר זה של הפתרון הסופי של הנאצים נגד העם היהודי. בדבריה אמרה הקנצלרית "אני מתנגדים בתוקף לכל צורה של אנטישמיות... זיכרון חייב להיות מועבר מדור לדור. אנשים צעירים חייבים לדעת את הסבל שגרמה גרמניה והם חייבים ללמוד איך הם יכולים להתמודד עם נטיות קיצוניות. הצעירים של היום חייבים יהיו להעביר את אותו מספר לילדים ולנכדים שלהם".

ביאליסטוק מציינת 70 שנה למרד בגטו

בשבוע שעבר התקיימה עצרת זיכרון בביאליסטוק בפולין לציון 70 שנה למרד גטו ביאליסטוק. העצרת התקיימה במעמד קהל רב, וביניהם שגריר ישראל בפולין, מר צבי רב נר, שגרירי ארה"ב וגרמניה, אנשי ממשל ואקדמיה ומשלחת של יוצאי ביאליסטוק בישראל ובעולם.

בנוסף לעצרת המרכזית נערכו ארועים נוספים, ביניהם תערוכות של צילומים ותמונות מחיי היהודים ומהגטו המקומי, הרצאות על חיי היהודים והשקת ספרים בנושא. הארוע המרגש ביותר היה קונצרט, שבו השתתפו כ-200 נגנים מהאופרה ומהתזמורת הפילהרמונית, ובו נוגנה יצירתו של ליאונרד ברנשטיין "קדיש", וכן הקונצרט "שופר".

 יו"ר ארגון יוצאי ביאליסטוק בישראל, יעקב כגן, הודה לעירית ביאליסטוק על כל פעולותיה לשימור המורשת היהודית והנצחת זכרם של מאות אלפי היהודים תושבי העיר והסביבה, אשר נרצחו בשואה. כגן הוסיף "כי עלינו ללמוד את הלקח כדי שהרוע לא יגבר על האנושיות, וחובתנו להמשיך לפעול נגד הגזענות והאנטישמיות ולמלא את ליבם של ילדנו בתקווה".  

ראשי ארגון יוצאי ביאליסטוק בישראל, יעקב כגן וזאב בלגלי, ולאווה קרצובסקה, שהיא מאחרוני לוחמי גטו ביאליסטוק, קיבלו אות הוקרה על פועלם לקידום יחסי ישראל-פולין מאת נשיא פולין.

עצרת זכרון של ארגון יוצאי ביאליסטוק והסביבה בישראל

במלאת 70 שנה למרד גטו ביאליסטוק וחיסולו, תתקיים ביום חמישי כ"ג באלול 29 באוגוסט 2013, בשעה 19:00, העצרת השנתית של ארגון יוצאי ביאליסטוק והסביבה, לזכר כ-200,000 מהיהודי המקום שנרצחו בשואה.

העצרת תתקיים ברחבת בית הכנסת הגדול ביהוד, רחוב יצחק מלמד פינת לוחמי הגטאות.

אזכרה שנתית - ארגון יוצאי נובי סונץ

ארגון יוצאי נובי סונץ והסביבה מקיים אזכרה שנתית ביום רביעי כ"ה אלול 29.8.2013 בשעה 18:00 באולם ספריית קורסקי, רחוב קלישר 48 פינת נחלת בנימין, תל אביב.

על סדר היום:

דברי פתיחה: מרדכי לוסטיג

הדלקת נרות: שושנה נויהאוז

קדיש: יוסף מסטבאום

נגינה: אלון קאופמן

"העוז והחסד" זוכה פרס עגיט

יוסף קומם זכה בפרס קרן עגיט לספרות השואה וההתנגדות עבור ספרו "העוז והחסד", שראה אור השנה בהוצאת "כרמל".  

בספרו מתאר המחבר את ילדותו בקאליש לפני ואחרי המלחמה, הישרדותו יחד עם משפחתו המפוצלת בתקופת השואה, ואת חלקם של חסידי אומות העולם הפולנים שסייעו לו ולמשפחתו באותם ימים נוראים.

הספר מביא עדויות, בכלל זה של משפחתו המורחבת בימי השואה ומסמכים. מתוארת גם עליה (1947) וראשית ההתערות בארץ.

איתור בית הכנסת "האבוד" בלודז

המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת לודז' יחד עם המרכז לדיאלוג החלו בפעולות לאיתור יסודותיו של בתי הכנסת אלט-שול, שעמד ברחוב ולבורסקי (Wolborski). בנובמבר 1939 נשרף המקום, יחד עם בתי כנסת אחרים בעיר.

בסוף החודש מקיים המכון לארכיאולוגיה סדנאות למתנדבים שיתגייסו לחפירות, והם יכללו קביעת איזור החפירה, מחקר, תעוד ועיצוב. מחקרים קודמים לא הצביעו בבירור על הנקודה המדוייקת שבה עמד בית הכנסת, וניתוח השוואתי עם מפות תכנון העיר לא הביא לתוצאה חד משמעית.

פרטים נוספים על הפרוייקט אפשר למצוא באתר של המרכז לדיאלוג ע"ש מארק אדלמן בכתובת http://www.centrumdialogu.com/en

פסטיבל "פרדס" לתרבות יהודית בקז'ימייז' דולני

ב-24-20 אוגוסט יתקיים בקז'ימייז' דולני (Kazimierz Dolny) שבמרכז פולין, אשר נקראה בפי היהודים קז'ימייז דלובלין, פסטיבל של תרבות ומסורת יהודית, בחסות המוזיאון להיסטוריה של יהודי פולין ומושל מחזו לובלין.

במהלך הפסטיבל יתקיים טקס חנוכת הגג החדש של בית הכנסת Gwoździec, יתקיימו הרצאות על האמנים היהודיים מכל רחבי פולין ש נהגו לצייר בעיר, סיורים מודרכים לאוספי ציורים של יהודים-פולנים, תערוכת "צילומי מצבות בחיי היום-יום", והסברים על הארכיטקטורה של בית הכנסת המקומי.

צעירים מאירופה משפצים את בית הקברות בביאליסטוק

במטרה להחזיר את הזכרון של ההיסטוריה היהודית לפולין, הגיעה קבוצה של צעירים אל בית הקברות שברחוב וסקודניה (Wschodnia) בביאליסטוק ועסקה בניקוי ושיפוץ מספר מצבות, והשבתם למקום המקורי. 

על המצבות יחודש הכתוב בפולנית ויתווסף גם בעברית ובאנגלית.

תערוכה בוורשה – "כדורגלנים של ורשה הישנה"

בתחילת אוגוסט נפתחה תערוכה לכבודם של שחקני כדורגל של קבוצות שלפני המלחמה – פולוניה, ורשבינקה, לגיה, מכבי וקורונה.

התערוכה מספרת את ההיסטוריה של הכדורגל בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת, באמצעות סיפור חייהם של 15 ספורטאים מפורסמים, בני לאומים ודתות שונים, אשר שחקו בקבוצות אלה עד 1939.

בין היתר מוצג סיפור חייו של יוסף קלוץ, יליד קרקוב, שיחק בקבוצת מכבי הוורשאית, והיה הראשון בהיסטורית הכדורגל הפולנית שהבקיע גול במשחק נגד שוודיה.

ינוקה בית הקברות במיסלוביצה

בעקבות תלונות על המצב המחפיר של בית הקברות היהודי במיסלוביצה (Myslowice) שמחוז שלונסק, בסמוך לקטוביץ, החליטו נציגי הרשויות המקומיות והמועצה האזורית להגנה על מצבות זיכרון לטפל ולנקות את המקום.

תלמידי בתי ספר מקומיים וסטודנטים יגוייסו לניקוי האתר מהאשפה שהצטברה בו, ניכוש עשבים וגיזום הצמחיה. בשלב השני יתועדו המצבות של בתי הקברות. עיקר העבודה תעה על ידי אסירים, במסגרת תוכנית ממשלתית לשיקום באמצעות עבודות שימור אתרים מיוחדים.
לפני המלחמה חיו במקום כ-450 יהודים.

רבנים חדשים בפולין

הרב אברהם (אבי) באומל התמנה לרב של קהילת קרקוב.

הרב משה בלום החל לשמש כרב של הכולל בוורשה.

אות חסידי אומות העולם הוענק בקרקוב

בתחילת החודש התקיים, במרכז לדיאלוג שבסטרדום קרקוב, טקס הענקת אות חסידי אומות העולם לקטז'ינה חצ'יוק, אנטול לאופולד פפיירקובסקי וברוניסלב ואנטוני סופלט. שגריר ישראל בפולין, צבי רב נר, ומנהל המרכז לדיאלוג, פרופ' אלכסנדר סקוטניצקי, העניקו את האותות, וקונצרט של כליזמרים ליווה את הטקס.

קטז'ינה חצ'יוק הצילה את שני האחים, פרדינרד והנריק ורדרבר (היום שמותיהם אפרים פלג וצבי ורדרבר), כשהבריחה אותם מגטו קרקוב ב-1943, וטיפלה בהם עד לסיום המלחמה. אנטול לאופולד פפיירקובסקי הציל את חייה של לילקה חובי (היום שמה לילי טאו) בגטו לבוב. ברוניסלבה ואנטוני סופלט אמצו לביתם יתומה יהודיה, היום בתיה כפיר, וגדלוה כביתם עד לסיום המלחמה ולשובם של הוריה הביולוגיים.

טקס לציון שבעים שנה לחיסול הגטו בוודוביצה

בתחילת חודש אוגוסט  נערך וודוביצה (Wadowice) טקס לציון 70 שנה לחיסול הגטו בעיר, שהתרחש ב-10 באוגוסט 1943.  אליו הובאו גם יהודים נוספים מעיירות הסביבה כמו אנדיכוב, זטור, קלווריה, סוכה, קנט, מישלניץ קנטי ועוד.

תפילות "קדיש" ו"אל מלא רחמים" נאמרו במקום בו עמד בית הכנסת ובבית הקברות, ובטקס השתתפו זיגמונט ארנהלט – שהצליח לברוח מהגטו בעזרתם של חסידי אומות עולם אנילה ויוזף קמינסקי – בניהם של התושבים היהודיים המקומיים שהגיעו במיוחד מישראל ונציגי העיר.

הישוב היהודי במקום החל בשנת 1867, עם בואו של היהודי הראשון למקום, ו-15 שנים מאוחר יותר היתה במקום כבר קהילה יהודית שהקימה את בית הקברות ובית הלוויות שעדיין עומדים במקומם, נבנה בית כנסת ומוסדות קהילה. לפני המלחמה חיו במקום 2,500 יהודים, שהיוו כ-25% מתושבי העיירה.

באוקטובר 1939 שרפו הגרמנים את בית הכנסת, וב-1942 נשלחו אל מותם בבלזץ' כל מי שהוגדר על ידי הגרמנים כמי שאינו מסוגל לעבוד. ביום חיסול הגטו נשלחו אל מותם באושוויץ כ-1,500 יהודים שהצטופפו בשטח קטן מאד של הגטו המקומי.

היום מתגורר במקום יהודי אחד בלבד, יעקב שנצר, אך במקום עומד על תילו הבניין שבו עמד המקווה המקומית והבנין של סוחר היהודי חיים בלמוט – הבית שבו נולד האפיפיור יוחנן פאולס השני, הוא קרול וויטילה

משחק פלירט

גדי כפיר, חוקר משחקים של פעם, עוקב באחד ממחקריו אחרי השפעות מִשְחָקִים מפולין על אלה ששיחקו בהם בארץ ישראל מתחילת המאה העשרים. אחד המִשְחָקִים שמצא, ולו גרסות שונות מקרקוב, ורשה, תל אביב, ניו יורק ורוסיה, הוא מִשְחָק פלירט - מִשְׂחָק קלפים שעל כל אחד מכ-40 קלפיו יש כ-20 משפטי אהבה. 

במִשְׂחָק מתקיים דיאלוג בין גברים לנשים ע"י העברת קלפים לבני המין השני. המשפטים הנאמרים בכל אחת מגרסות המשחק (עד כה מצא גדי 12 גרסות) שונים ומאפשרים ללמוד על התקופה והמקום שבו נוצרו.   

כך למשל גירסת קרקוב לקוחה ברובה מארון ספרי הקודש היהודיים ומסופרי הספרות העברית החדשה. לעומת זאת, בגרסת ירושלים יש שימוש רב יותר בשפת היום-יום, זו כבר איננה  שפה ספרותית בלבד.  בגרסת קרקוב יש משפטים רבים שכדי להבינם יש צורך להכיר מנהגים ותרבות יהודיים. אלו נוגעים ליחסים בין המינים, מנהגי חיזור ונישואין, מנהגים ויחסים במשפחות ובין הורים וילדים. בגרסות היהודיות השונות  יש ביטויים גיאוגרפיים-חברתיים שעברו על יהודים במאה העשרים, לקראת מעבר לתרבות המִשְׂחָק שנוצרה אחר כך בא"י. 

כדי להדגים את שפת המשחק של "פלירט עברי" אביא כאן מספר משפטים לדוגמא, הלקוחים מקלפי המשחק. השפה העברית כאן היא שפה גבוהה, הלקוחה מספרות הקודש ומהסופרים המרכזיים שכתבו בסוף המאה ה-19 ותחילת ה-20. המשפטים כתובים בסוגות (זאנרים) שונות:

א. שאלות ותשובות: "אנא מפניך אברח" המשפט מנוקד, זו שאלת אישה לגבר שהתשובה נמצאת בשאלה. הפסוק מתהילים  קל"ט (ז) "אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח:" הפסוק מביע את חרדתו של האדם הקטן בפני בוראו, כאשר אין לו בעצם איפה להסתתר ממנו – השם נמצא בכל מקום. מתקיים פה דיאלוג בין האדם לבוראו. כותב המשחק השאיל את הפסוק, והסבו לדיאלוג בין גבר לאישה. היא מביעה את רצונה בשמירת תחומיה, מבלי שהוא יפרוץ ויפר אותם. דוד פרישמן, אחד מסופרי ספרות עברית חדשה, משלב את הפסוק באחד מסיפוריו למקום אחר לגמרי. הוא מתאר יהודי אשר בורח מאפו, אותו סמן יהודי מובהק  (בעיני הגויים) שהוא איננו יכול להפטר ממנו: "...גם בלכתי ברחובות עוד צללו הדברים האלה באזני.  אנה מפניך אלך, חוטם גדול ונורא, ואנה מפניך אברח ?  החוטם הולך עמי לשלחני! – ברגע זה קראו אחרי נערים שובבים: יהודי! ואני מיהרתי לנוס... ". גויים רודפים אחריו, מזהים אותו לפי אפו ומציקים לו.

ב. אמרות כנף:  "בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא". המקור (מסכת סוטה פרק ט') בעקבות בוא ימי המשיח החוצפה תרבה . התיאור מאד קשה. מיום שחרב בית המקדש חלה התדרדרות כללית קשה בקרב העם . אין על מי להישען . כל הארץ מלאה שחיתות ומעשים רעים.  כאן היא מתריסה על חוצפתו.                                                            

 ג. פתגמים: "אל תגביה עוף".  "...בקש קרבת בני אדם כערכך. אל תגביה עוף, אל תרקיע שחקים, שם ידאה נשר... גם אל תשפיל שבת בין ערלי לב, לשחוק תהיה למו,... מצא לב אחד בתבל ורב לך". מדברי הסופר מרדכי צבי מאנה".  השתלב בין אנשים ברמתך אל תלך גבוהה מדי ולא נמוך מדי.                                                                                                                 

 ד. תשובות חד משמעותיות:  "החיים ינקמו בך עזת נפש". כשביאליק כתב זאת דימוי האישה,  רכה וחסודה. במשחק היא מתוארת רעה וחצופה ויש בה אלמנט של התרסה. ביאליק מביא דוגמת נערה כזו... "יש שבתולה אחת, עזת נפש, מעברת עצמה בכַווָּנה תחת שבטי עיניו הקודחות; רוצה היא להִיכָּווֹת בהם כוִויָּה מתוקה וחריפה רגע אחד."        

ה. תשובות המשתמעות לשתי פנים: "מזנבתה דחזירא לא תבני שטרימילתא". המשפט דו-משמעי ופירושו: מזנב חזיר לא תבנה  שטרימל. הזנב שהוא החלק הזול והפחות טוב בגוף החיה, ובעיקר של חזיר, איננו מתאים לעשות ממנו דבר המיועד לראשו של החסיד. במלים אחרות מדבר זול ופשוט לא ניתן לעשות דבר יקר ערך. אם נשאיל זאת ליחסים שבינו לבינה: מבן זוג בעל איכות נמוכה לא ניתן לעשות בן זוג ברמה גבוהה. המשפט מתאים להאמר עי גבר ואישה.

ההבחנה בין המינים, המגדר, במִשְׂחָק מתבטא במשפטים הנאמרים בין גברים לנשים ולהפך. יש משפטים המשותפים לשני המינים. ניתן להעיר כי מעט מגרסות המשחקיםבעברית - כמו גרסת קרקוב - מנוקדות, ובאלו קל להבחין בין פניית גבר או אישה. באחרות קשה לזהות את מין הדובר.

גם בגרסות האידישאיות, הפולניות והרוסיות קשה לעשות הפרדה מגדרית כי אין שם הבחנה בין המינים.

נראה כי בגרסת קרקוב יש עדיפות במספר המשפטים של הגבר אל האישה, וכתוצאה מכך עומדות בפניו יותר אפשרויות בחירה בשעת המשחק. גם העושר הלשוני בגרסה קרקוב רב יותר, אך זו אינה השפה המדוברת, אלא לקוחה מהספרות. לעומת זאת, בגרסת ירושלים מוצגת העברית כשפה חיה ושימושית, רוב מקורותיה אינם נובעים מהרקע הספרותי שבעברית, אלא משפת הרחוב.

בגרסת קרקוב ביטויי ה"גבר" הרבה יותר "מלומדים" מאלו של האישה. יש להניח כי האישה לא עברה את מסלול לימודי הקודש שעבר הגבר, כך שלשונה דלה יותר והמשפטים הפשוטים נמצאים אצלה בשימוש נפוץ יותר. במשפטי הגבר נעשה שימוש מושכל ורחב יותר של דימויי חיות , אבנים טובות וגם אברי הגוף כמושאים לדימויים בדיאלוגים.

רק גרסת קרקוב נקראת "פלירט עברי". בקרקוב, בין מלחמות העולם, הוצמד הביטוי "עברי"  לכל הארגונים והמוסדות שהיו קשורים לציונות. זה מעיד על האנשים ששחקו בקלפים, אלו היו מבתים יהודיים, יודעי מסורת ומנהגים, אשר היו בעלי נטיות ציוניות.

זאת ועוד, השפה המצויה בקלפי היידיש  עשירה יותר בגרסת פולין מאשר ניו יורק. הראשונה משלבת גם קטעי ספרות מתוך סופרים יהודיים שחיו בפולין, ותוך כדי המִשְׂחָק מתעוררות שאלות תרבותיות ולשוניות שהמְשַחֲקִים יכולים לדון ולהעמיק בהן.

ניתן לעקוב אחרי דרך התפתחות מִשְׂחָק הפלירט. פרחים, ריחותיהם וצבעיהם היוו רקע למִשְׂחָקי חיזור ואהבה בתקופה הרומנטית (מאות 18- 19). בתקופה זו ניתן למצוא באמנות שאופיים של אנשים תואר בעזרת פרחים. החל באמצע המאה ה 19 התפתחו ספרי פרוזה ושירה שקשרו בין פלירט ופרחים; אלו הוקראו בסלונים, והיוו בידור לצעירים בתקופות החיזור.

בפולנית ורוסית התפתחו מִשְׂחָקים שבהם היו שאלות ותשובות בספרים. מִשְׂחָקים אלו היו קולניים ומוחצנים, השאלות והתשובות הוקראו בקול. לאחר מכן הופיעו ספרים בהם הודפסו השאלות, ואילו התשובות הודפסו על גבי קלפים, ובאלו הופיעו משפטים שתוארו על ידי פרחים או אבנים טובות, ובמִשְׂחָק אחד אפילו השתמשו בשמות אלים יווניים.

קלפי קרקוב בעברית, שהופיעו אחרי מלחמת העולם הראשונה, היו מבוססים על שאלות ותשובות שהיו ממוספרות, ונלקחו מלשון הקודש וציטוטים מסופרים ומשוררים בני התקופה. בגרסה זו אוחדו השאלות והתשובות עם מה שהיה קודם ספרי לווי הקשורים בפרחים, אבנים טובות ואלים. אלו הוחלפו ובמקומם מוספרו הקלפים במספרים והשאלות והתשובות באלף-בית.

גרסות המִשְׂחָק הפולניות/  רוסיות ביטלו את הקשר לספרים, ונשארו עם שאלות פשוטות ופחות מעניינות, בשפת הרחוב. נמצאו גם מִשְׂחָקי פלירט ביידיש בניו יורק ובוורשה, גם באלו יש שימוש מועט מאד בלשון הקודש. 

כנראה שבעליות השלישית והרביעית הביאו עולים חדשים את מִשְׂחָק קרקוב לארץ. בר לוי "אלוף משחקי הקופסא" יצר מהם משחק, המשתמש באותם משפטים, ורק ערבב אותם בסדר שונה. מאוחר יותר אנו מוצאים את גרסת ירושלים, שבה השפה היא כבר שפה מדוברת, בלי עברית גבוהה ובלי משפטים על בסיס ספרות הקודש, אלא מעט מסופרי העברית החדשה. זוהי גם הגרסה האחרונה המוכרת לנו בעברית ובארץ.

בפולין ממשיך המִשְׂחָק עד היום הזה, אך איננו שואב שום השראה ספרותית. המשפטים שבו פשוטים, פחות מעניינים ונוטים לשלב רמיזות ארוטיות, סקסיות. מספר גרסות המִשְׂחָק השונות ותפוצתן מעיד על התקבלותן הרחבה בקרב קהלים שונים בארצות שצוינו.

לסיום אשתמש במשפטו של חוקר הפולקלור יאקובסון לפיה "קיומה של יצירה פולקלורית ככזו מתחיל רק לאחר שנתקבלה ע"י חברה מסוימת, ומה שקיים ממנה הוא אך ורק מה שאותה חברה אימצה לעצמה". יתכן שישנן גרסות מִשְׂחָק נוספות שלא מצאנו, וזו הזדמנות לפנות לקהל הרחב להעביר כל פיסת מידע בנושא לכותב שרות אלו כדי שניתן יהיה להוסיף ולעדכן את המחקר .

גדי כפיר:  http://www.gadikfir.com  0524740898   035495516    gadi.kfir@gmail.com 

חוללו מצבות בבית הקברות בלובלין

בסוף יולי חוללו מספר מצבות בבית הקברות היהודי שברחוב וולצ'ניץ בלובלין ו-5 מצבות נותצו לרסיסים, וזאת למרות שבית הקברות מגודר כולו.

המשטרה הודיעה כי האחראים למעשה יחוייבו בהוצאות הנזק.

ציורי קיר לזכר ילדי גטו לודז'

במסגרת פרוייקט מיוחד צויירו על קירות בתים בלודז' מספר ציורים המוקדשים לילדים יהודיים בגטו לודז' (Litzmannstadt). 

הפרוייקט החל לפני כשנה, כשאז צויירו  מספר ילדים אנונימיים.

הפרוייקט נמשך גם השנה, והשנה צוייר דוד שירקובייק, שכתב יומן בתקופת הגטו, בו תעד את הכיבוש, ה"שפרה" הגדולה שבה נשלחו 15 אלף מיהודי הגטו אל מותם בחלמנו יחד עם כל המבוגרים בני 65 שנה ומעלה וכל הילדים הצעירים מ-10 שנים.

"גיבור" הציור הנוסף הוא אברהם ציטרין, שכתב שירים וסיפורים ב-24 מחברות, ואשר נרצח יחד עם משפחתו בשנת 1944 באושוויץ-בירקנאו. 

תערוכה לציון 70 שנה לחיסול גטו ביאליסטוק

בסוף חודש יולי נפתחה תערוכה שכותרתה "היינו כאן", לציון יום השנה ה-70 לחיסול הגטו.

החלק הראשון של התערוכה, המוצג בבית העיריה, הוא סיפורה של העיר שכבר איננה – הבית, הרחוב ובית הכנסת.

חלקה השני של התערוכה מוקדש לשואה – שוק קושצ'יושקו, סורסקי, ככר האוניברסיטה ו"בית הקברות היהודי הרבני".

בתערוכה, שהוכנה על ידי מוזיאון ביאליסטוק בשיתוף המכון לזכרון לאומי בביאליסטוק והאופרה והתזמורת הפילהרמונית המקומית, מוצגים שברי חפצים, שרידים שנותרו, צילומים ועדויות לחיים היהודיים שהיו במקום.  

ימי תרבות ב-שצ'בז'שין

בסוף יולי נערכו ב-שצ'בז'שין (Szczebrzeszyn) שבמחוז לובלין, כ-20 ק"מ מערבית לזמושץ', ימי תרבות שהוקדשו למפגשים בין היהדות לנצרות. לפני שנים אחדות שופץ בית הכנסת שבמקום, אחרי שנים של הזנחה, וחלק מהארועים נערכו בו.

במסגרת ימי התרבות התקיימה הרצאה על בית הקברות היהודי במקום, תפילות יהודיות וקונצרט של כליזמרים.

לפני המלחמה חיו במקום כ-2,600 יהודים, שהיוו כשליש מאוכלוסית הישוב. באוקטובר 1942 חוסל הגטו במקום, כ-2,000 מיהודיו נשלחו אל מותם בבלזץ' וכ-500 נורו בו במקום.