הממשלה החדשה מאיטה את קצב השבת הרכוש היהודי הקהילתי בפולין

 לסלב פישבסקי, יו"ר איגוד הקהילות היהודיות בפולין, אמר בראיון ל"יידישה אלגמיינה" (Judische Allgemeine) כי מאז שהממשלה החדשה נבחרה הוחלפו כל הנציגים בוועדות העוסקות בהשבת הרכוש הקהילתי היהודי, שהופקע בתקופה הקומוניסטית, וניכרת האטה, עד כדי עצירה מוחלטת בפעילות הוועדות. מכתבים לשר הפנים, ליו"ר הסיים ולאחרים אינם נענים וכך גם בקשות לפגישות.

ב-16 השנים האחרונות הגישו הקהילות היהודיות כ-5,500 בקשות להשבת רכוש יהודי שהולאם, ועד כה רק בכמחצית מהן התקבל דיון, וזאת בניגוד לקצב הדיונים וההחלטות לגבי רכוש של הכנסיה הקתולית שהולאם.

על שאלת האנטישמיות בפולין בממשל החדש השיב פישבסקי כי היו מספר אירועים אנטישמיים, כגון שריפת בובת "יהודי" בוורוצלב, דברים של כומר על "הלובי היהודי" ואחרים, ואיש מהממשל לא הגיב עליהם. פישבסקי אומר שאין לו כבר ציפיות מהממשל החדש, ואפילו נשיא פולין, דודא, בנאומו בקיילצה לציון 70 שנה לפוגרום במקום טען כי יתכן והמבצעים של הפוגרום לא היו פולנים, וכך אמרה גם שרת החינוך בראיון בטלויזיה.

http://www.juedische-allgemeine.de/article/view/id/26099

דיון על רכוש יהודי בפולין

במחצית מאי נפגשה בוורשה משלחת של נציגי איל"ר (ארגון יהודי להשבת רכוש יהודי) עם נציגי הממשלה הפולנית, בקשר לרכוש היהודי הפרטי בפולין. כמו כן התקיימו פגישות עם נציגים של שגרירויות שבהן ריכוזי אוכלוסיה יהודית.

נציגי הפרלמנט והממשלה הודיעו כי רק לאחר הבחירות לפרלמנט, שיתקיימו בחודש אוקטובר הקרוב, אפשר יהיה להעלות את הנושא לדיון מחדש.

דיון על רכוש יהודי בפולין

ב-9 יוני 2015, יתקיים במרכז לתרבות יידיש בוורשה, ברח' אנדרסה 15, דיון על  הספר "מפתחות וכסף. רכוש יהודי בפולין תחת הכיבוש הגרמני ובשנים לאחר מלחמת העולם השנייה 1939-1950". הדיון יתקיים  בהשתתפות יאן גרבובסקי ויוהנה טוקרסקה-בקיר.

הספר מציג את היקף הבעיה הנובעת מהעברת רכוש יהודי לפולנים בזמן המלחמה ואחריה.

ראיון עם פרופ' שבח וייס

מתוך ראיון עם פרופ' שבח וייס, לשעבר שגריר ישראל בפולין, שהתפרסם ב-28 באפריל 2015 http://prostozmostu.net/kraj/weiss-polska-wziela-sobie-zydowskie-mienie

 תמצית הדברים:

פרופ' שבח וייס אומר כי פולין לא עשתה את כל שהיתה צריכה לעשות בנושא פיצוי היהודים, בעוד שמדינות אחרות הגיעו להסכם בנושא.  היהודים איבדו נכסי נדל"ן רבים בפולין, ועל הממשלות של ישראל ופולין לנהל משא ומתן בנושא ולמצוא הסדר כלשהו. אמנם שלטונות הכיבוש הגרמניים היו אלה שנכסו לעצמם את הרכוש היהודי, אך מאוחר יותר נגזל הרכוש על ידי פולין ולא הוחזר לבעלים או ליורשיהם החוקיים. הגרמנים רצחו את היהודים ולקחו את רכושם, אך הפולנים המשיכו והלאימו את הרכוש הזה.

Odżywa też kwestia odszkodowań, które Polska miałaby wypłacać Żydom. Czy powinna to robić?

Ta sprawa cały czas istnieje i właśnie w tej sprawie Polska nie wykonała tego co powinna.

Czyli powinna wypłacać odszkodowania?

Dawno, będąc ambasadorem miałem propozycję: potrzebna jest umowa między rządami, narodami, instytucjami. Oczywiście, wziąć w rachubę polskie możliwości. Polska jest jedyna w Europie, która takich odszkodowań nie dała. Oddała Rumunia, Niemcy, Węgry, Francja, Austria, ale Polska nie. To też ma znaczenie mówiąc o tej sprawie, ale nie chciałbym wiązać tych dwóch kwestii. Mamy takie dobre stosunki z Polską, między państwami, że to trzeba załatwić między rządami: kulturalnie, moralnie, sprawiedliwie. To warto załatwić, ale wolałbym teraz tego nie rozwijać.

Odnosząc się jednak do Pana odpowiedzi – zarówno Francja, Austria czy Estonia to są wszystkie kraje, które kolaborowały z III Rzeszą, natomiast Polska nie kolaborowała, a walczyła.

Oczywiście, dlatego to wygląda inaczej.

Więc z jakiego powodu Polska miałaby płacić odszkodowania Żydom?

Bo stracili to co mieli na polskich ziemiach. To jest takie ogromne mienie – mówię o nieruchomościach – Polska nigdy nie będzie w stanie oddać tego. To jest niemożliwe. Dlatego trzeba znaleźć jakiś inny system. Są ludzie, którzy tutaj żyją, mieli swoje mieszkania. 300 tys. mieszkań było w żydowskich rękach. Według statystyk jakie ja mam, może 150 tys. zostało zdobytych z powrotem i to po długich sądach. To trudna sprawa, trzeba znaleźć coś szybkiego dla tych starszych ludzi, którzy jeszcze żyją. Ja już nie służę więcej jako ambasador, więc liczę, że rządy nasze między sobą będą w dalszym ciągu negocjować między sobą.

Wywłaszczenia, które nastąpiły w trakcie II Wojny Światowej nie były jednak przeprowadzane przez Polaków, a przez władzę okupacyjną.

Coś Panu powiem: mówiąc prawdę to trzeba aż do końca. Prawda była taka, że władze okupacyjne zawłaszczyły sobie mienie żydowskie, a później Polska przywłaszczyła te mienie do swoich rąk od okupantów. To nie jest tak, że Żydzi, którzy później wrócili czy spadkobiercy potencjalni podarowali to Polsce. Okej, to jest ogromny grzech z żydowskiego punktu widzenia i barbarzyństwo, że Niemcy wymordowali Żydów i zabrali ich mienie, ale Polska później konstytucjonalnie wzięła sobie, znacjonalizowała.

Nie chcę rozmawiać teraz w tej sprawie, bo mam tu dużo pretensji do Polski i nie chciałbym tego wiązać.

על הרכוש היהודי הקהילתי בפולין

קדיש על מיליוני דולרים: המנהיגים היהודים ששודדים את נכסי קהילת יהודי פולין רכוש בשווי מאות מיליוני דולרים אשר הוחזר לקהילות היהודיות בפולין, אמור היה לשמש לשימור וטיפוח המורשת היהודית במדינה. אולם תחקיר פורבס חושף לאן באמת מופנה הכסף, מי נהנה ממכירת בתי קברות יהודים ליזמי נדל"ן - ואילו פעילים בקהילה היהודית גזרו קופון 19/09/2013 | ווצ'ק סורמץ' וניסן צור לפורבס

"אני לוזרית אם אני לא מרוויחה מיליון דולר כבר בשנה הראשונה", התלוצצה פעם מוניקה קרבצ'יק, מנכ"לית הקרן לשימור המורשת היהודית בפולין (FODZ ). הקרן מחזירה רכוש של קהילות יהודיות שהוחרם בידי הנאצים והשלטון הקומוניסטי. קרבצ'יק פועלת בתוך מערכת שלעיתים קרובות היא הנהנית כתוצאה מההחלטות שהיא מקבלת. מלבד עבודתה ב-FODZ עובדת קרבצ'יק בוועדה הרגולטורית לקהילות יהודיות, אשר מקבלת כיישות עצמאית את ההחלטות הסופיות לגבי מה יקבלו היהודים בחזרה. הוועדה מורכבת מנציגים של מועצת המנהלים של איחוד הקהילות היהודיות בפולין (ZGWZ) ומנציגים של משרד האדמיניסטרציה והדיגיטציה של פולין (MAC) . רק רשת סגורה ומקושרת של גופים יכולה להגיש לוועדה בקשות להשבת רכוש מוחרם. רשת סגורה זו בנויה מהסמכות העליונה של איחוד הקהילות היהודיות בפולין ומ-6 קהילות יהודיות הכפופות לה. יתרה מכך, ראשי הקהילות הללו יושבים במועצת המנהלים של הקרן לשימור המורשת היהודית בפולין. מוניקה קרבצ'יק מסרבת להגיב לשאלות פורבס. היא מפנה אותנו לפיוטר קדלצ'יק, הרוח החיה של המיזם. הוא מנהל את האיחוד ואת הקרן, ועומד בראש הקהילה היהודית בוורשה, העשירה ביותר בפולין. מעמדות המפתח שלו הוא חולש על תהליך השבת הרכוש הקהילתי היהודי, ששוויו - לפי הערכות שלנו - יותר ממיליארד זלוטי (310 מיליון דולר). לפי מידע שהושג בידי פורבס, השיבו הקהילות היהודיות בפולין כבר כ-500 נכסים. חלק ניכר מהנדל"ן הייחודי הזה (בתי כנסת, בתי מטבחיים, מקוואות ובתי קברות) כבר נמכר, לעיתים הרבה מתחת למחיר השוק, והכסף - במקום לשמש לטיפוח המורשת היהודית של פולין - הגיע בסופו של דבר לגלגלי השיניים של מנגנון חלוקה מתוחכם. הוא חולק בתוך רשת בלתי חדירה המורכבת מאיחוד הקהילות היהודיות בפולין ומהקרן לשימור המורשת היהודית. שני הארגונים פועלים על בסיס הסכם בלתי כתוב, הפועל לאישור "חלוקה" של רכוש קהילתי יהודי שהולאם בפולין אחרי מלחמת העולם השנייה. מחצית מהתוכנית כבר יצאה לפועל. "כשממשלת פולין החלה להחזיר את בתי הכנסת ובתי הקברות שלנו לארגונים יהודיים, קיוויתי שהארגונים ידאגו להם, ולא ימכרו אותם. טעיתי", אומר יעקב שדי (Jakub Szadaj), מייסד ויו"ר הקהילה היהודית העצמאית, שאינה כפופה ל-ZGWZ . פורבס השיג רשימות שנוצרו בידי איחוד הקהילות היהודיות בפולין, המראות אילו נכסים הושבו לקהילות היהודיות בין השנים 1997 ל-2009. הרשימות מעולם לא פורסמו קודם לכן. במהלך אותן שנים קיבלו הקהילות היהודיות את המספר הגדול ביותר של נכסים שהיו שייכים להן לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. לפי הרשימות של ה- ZGWZ   סך שווי הנדל"ן עולה על 65 מיליון דולר. ארתור קוזיולק, דובר משרד האדמיניסטרציה והדיגיטציה, אומר כי בנוסף העניקה הוועדה הרגולטורית 26 מיליון דולר כתיקון וכפיצויים לארגונים יהודיים עבור נכסים שהמדינה לא הייתה מסוגלת להחזיר (בתי קברות שנבנו עליהם יישובים, בתי כנסת הרוסים וכו'). אם מוסיפים לזה את ערך הנכסים שלא התגלו בידי פורבס, ניתן להסיק שההטבה שקיבלו הקהילות היהודיות בפולין בהחזרים מסתכמת ב-91 מיליון דולר. נתון זה מטעה, שכן אין דרך לקבוע מה היה הערך של הנדל"ן שקיבלו הקהילות היהודיות בחזרה בין השנים 2010 ל-2013. ועדת הרגולציה לקהילות יהודיות אכן מחזיקה רשימות כאלו, מסביר דובר משרד האדמיניסטרציה והדיגיטציה של פולין. הוא מתייחס כלאחר יד לכך שוועדות אחרות (קתולית, אורתודוקסית ופרוטסטנטית) אוספות ומפרסמות מידע שכזה, בעוד שאיחוד הקהילות היהודיות בפולין אינו עושה זאת, ומתחמק מהנושא. "הקהילות והקרן לשימור המורשת היהודית בפולין הגישו כ-5,500 בקשות לוועדה הרגולטורית. יותר מ-1,000 מהן נגעו לבתי קברות יהודיים", אומר פיוטר קדלצ'יק, ואינו משיב לשאלה. למרות שעל פי היהדות בתי קברות הם קדושים לנצח, חלקות קרקע שהופרדו מבתי קברות יהודיים הוצעו למכירה, למשל בערים טורון, גליביצה או לובלין. המחירים הקשורים לעסקאות הללו חבויים בנתונים השנתיים הנצברים שמספק ה-ZGWZ . גם הקהילות היהודיות מכרו חלק מהמורשת היהודית. זה מה שקרה לבית הכנסת השמור היטב בלוברניאק ( Lubraniec מחיר של 158,000 דולר), לבית החולים הניאו-קלאסי ב -Siedlce  (מחיר של 193,000 דולר) או לבית המדרש בסוקולוב פודלסקי, ששופץ בטרם נמכר (במחיר של 32,000 דולר). מנהיגי הקהילות היהודיות בפולין אינם מתביישים בכך. מיכאל שודריך, הרב הראשי של פולין, אינו מתבייש אף הוא. למרות מעמדו, עליו להסכים למכירת מבנים דתיים. "זה גרוע מאוד, אולם לפעמים זה קורה! כמה נכסים יהודיים באמת נמכרו. אם מבית קברות נטוש במקום כלשהו נותרה רק פיסת קרקע, מה אנו כבר יכולים לעשות? אנו מוכרים", הסביר הרב שודריך לפני שנתיים. "במקרים רבים, אנו משיבים נדל"ן שננטש למשך עשרות שנים, או רכוש חלופי, שאין לו כל קשר לרכוש של הקהילות היהודיות מלפני מלחמת העולם השנייה. אם הנכסים הללו אינם חלק מהמורשת היהודית ולא ניתן לבנות אותם מחדש, בחלק מהמקרים ניתן למכור אותם", אומר קדלצי'ק. דוח של ZGWZ מראה כי קהילות יהודיות מכרו נדל"ן בשווי של יותר מ-12.7 מיליון דולר עד 2009. בובי בראון, מנכ"ל פרויקט HEART זרוע של ממשלת ישראל העוסקת בהחזרת נכסים של קורבנות השואה, אומר כי הוא מקווה שהארגונים הפולניים יודעים מה הם עושים ונוהגים בתום לב. פיוטר קדלצ'יק מבטיח כי כספי ההחזרים מתבטאים בשיפוצים של בניינים דתיים אחרים, כגון הישיבה בעיר לובלין והתחזוקה של בתי קברות וצורכי הקהילות. "ההנחה היא שכל הכסף מוצא על צורכי הקהילות. אינני רו"ח, כך שאיני יכול לומר באחריות מלאה שבשום אופן לא קיימים אי-סדרים כלשהם", אמר הרב שודריך למעריב ב-2011. העובדות משקפות את ספקותיו של הרב שודריך. לדוגמה, 95 אלף דולר מכספי החזרים נשלחו לקרן להגנה על בתי קברות יהודיים בלובלין. הסבסוד הזה נעלם ובתי הקברות נותרו מוזנחים. "הייתכן שעובדים של ארגונים יהודיים גוזרים טובת הנאה פרטית מהשבה של רכוש קהילתי? ""אינני יודע על מקרים כאלה, אולם אדם שיש לו מידע כזה יכול ליידע את הרשויות המתאימות", אומר פיוטר קדלצ'יק, עצבנות בקולו, ומשנה את הנושא. ובכן, ישנם סימנים ברורים לכך שפורבס השיג "מידע כזה". ניתן לראות את תוכנית התגמולים להחזרת רכוש כשיטה מתקדמת "לרוקן" את הנכסים שהושבו בידי הקהילות היהודיות. השלב הראשון כולל הגשת בקשות לוועדה הרגולטורית. הבקשות הוכנו בידי משרדי עורכי דין שקיבלו כ-158 אלף דולר עבור מסמך בודד. אולם עורכי הדין הפכו שוליים כשהתהליך נכנס לשלב השני שלו, כלומר תיווך לפני הוועדה הרגולטורית. מועצת המנהלים של ZGWZ מינתה את אנשיה למשימה הזו ושילמה להם הרבה יותר. דמי הטירחה היו 1% מהערך של הרכוש המוחזר (נדל"ן, מגרשי קרקע חלופיים, פיצויים). קל לחשב את כמות הכסף שקיבלו במקרה של בית החולים הישן ברחוב לסזנו בוורשה שהוחזר (שוויו מוערך ב-6.3 מיליון דולר), או במקרה של המעונות ברחוב Przemyska  בקרקוב (שוויים מוערך ב-3.2 מיליון דולר). פיוטר ריטקה-זנדברג, מומחה להשבת נכסים ב-ZGWZ, מיכל סמט, יו"ר הקהילה היהודית בגדנסק, ואלישיה קובוס, נשיאת סניף ZGWZ בפוזנאן, היו חלק מחוג סגור של מתווכים. כולם מחזיקים עמדות בכירות בקרן לשימור המורשת היהודית בפולין. ראשי הקהילות היהודיות של היום לא זנחו הזדמנויות נוספות להבטיח רווחים פרטיים מהשבת נכסים של קהילות יהודיות קודמות. ניתן למצוא את העקבות בתיקים של אחת התביעות, אשר הוגשה על ידי עיריית ורשה כנגד עובד לשעבר. הנתבע העיד כי ביתו של פיוטר קדלצ'יק צויד במערכת חימום מרכזית חדישה בעלות של 6,300 דולר מכספים שהושבו. מידע נוסף מגיע מהעיתון Southern Courier  שהמערכת שלו נמצאת ב- Piaseczno , אשר תיאר כיצד רפאל קדלצ'יק וידידו פתחו בית קפה בשם "בר מקווה" בבית מרחץ דתי היסטורי בעיר Piaseczno  . הכתבה לא כללה מידע על כך שרפאל קדלצ'יק הוא בנו של ראש אחד הארגונים היהודים החשובים ביותר בפולין. הקהילות היהודיות מכרו גם רכוש שהושב במחיר הנמוך משווי השוק שלו. לדוגמה, הקהילה היהודית בוורשה מכרה בית כנסת בעיר Otwock בעוד שנכס דומה מאוד הממוקם סמוך מאוד לבית הכנסת נרכש בידי אותה חברה, PHU Stok  תמורת מחיר כפול כמעט, אבל לא מידי הקהילה היהודית. המגזין האמריקני The Jewish Week פרסם ב-2011 כתבה על נושא דומה, ובה נכתב כי בפולין "רכוש יהודי לשעבר הוחזר ונמכר תחת נסיבות לא ברורות, והרווחים נשאבו לאנשים פרטיים ללא כל פיקוח או אחריות פיננסית". השבועון תיאר את הסקנדל הקשור בבית הכנסת ההיסטורי בעיר Dzialoszyce בחבל שלזיה. הבמאי מנחם דאום, שהגיע לשם כדי להכין סרט תעודה, קיבל הצעה מחבר מועצת המנהלים בקהילה היהודית בקטוביץ לרכוש את המבנה ההיסטורי במחיר אטרקטיבי. התנאי היה שישלם לפעיל היהודי עמלה של 10,000 דולר. דוד פלג, נשיא הארגון היהודי להשבת רכוש, שייסד את הקרן לשימור המורשת היהודית בפולין, אמר כי אין לו התנגדות לתהליך החזרת הרכוש בפולין. "שקיפות פיננסית מאוד חשובה לנו", אמר למגזין. כל עסקי השבת הנכסים כנראה לא היו מצליחים אם לא היו מוגבלים לסביבה הרמטית. איחוד הקהילות היהודיות משלב 6 קהילות ויש בו רק 1,200 חברים יהודים. זאת בעוד שלפי מרכז משה שור (מוסד חינוכי שיוסד בידי קרן רונלד ס. לאודר), בפולין חיים בערך 100,000 יהודים, אולם לא כולם יכולים להפוך לחברים בקהילה יהודית. ניסן צור, השותף לכתיבת כתבה זו, בדק זאת. צור הוא יהודי שנולד בישראל, שאביו היה יהודי פולני. ב-2011 הוא שלח למשרדי הקהילה בוורשה בקשה להצטרף כחבר. הוא לא קיבל תשובה. לאחר כמה שנים שבהן למד את הסוגיה לפרטיה, הבין מדוע: בכל כמה שנים נבחרות רשויות הקהילה. המנהיגים הנוכחיים חוששים שאם יקבלו לשורותיהם חברים חדשים ונמרצים בעלי השקפות דמוקרטיות, הם יאבדו את עמדות הכוח הרווחיות שלהם. לכן הם אינם מאפשרים כניסה לחוג שלהם לכל מי שאינו מפולין ושלא ניתן לתמרן אותו בקלות. כדי להבין כיצד הארגונים היהודיים בפולין יצרו לעצמם הזדמנויות שכאלה, צריך לחזור ל-1996. בזמן ההוא דן הפרלמנט בהצעת חוק של הממשלה הנוגעת ליחסים בין המדינה לקהילות היהודיות ברפובליקה של פולין. נציגי מפלגת השמאל SLD טענו כי ZGWZ אינו ממשיכן החוקי של הקהילות היהודיות שהיו קיימות קודם לכן. לכן הוחלט כי החוק לא יתייחס להשבת נכסים, אלא להעברת בעלות במקום זאת. החוק קיבל את הנוסח הסופי לאחר שנשיא פולין באותם ימים, אלכסנדר קוושנייבסקי, וראש הממשלה הפולני, ולודז'ימייז צ'ימושביץ', ביקרו בישראל. שניהם נמצאו שם תחת לחץ כבד להכליל בו את הארגון היהודי להשבת רכוש כאחד הנהנים מהשבת רכוש של קהילות יהודיות בפולין. באותו זמן הפעיל ZGWZ לחץ על לשק מילר, שר הפנים הפולני דאז, כי החוק החדש יתיר השבת נכסים רק לקהילות היהודיות הפולניות. ב-20 בפברואר 1997 העביר הפרלמנט חוק שאיפשר לארגון היהודי להשבת רכוש ליהנות מהשבת הנכסים, אולם רק באמצעות קרן שהוקמה בשיתוף עם הקהילות היהודיות. שנתיים מאוחר יותר נפגשו מנהיגי הקהילות היהודים הפולניות עם ראשי הקונגרס היהודי העולמי (WJC) ועם ראשי הארגון היהודי להשבת רכוש. במשך 3 ימים הם עסקו בחלוקת אזורי השפעה במגוון אזורים במדינה, וקבעו מה ייעשה ברכוש הקהילתי שננטש בידי יהודי פולין. ארגונים זרים הסכימו להלוות לקהילות היהודיות המקומיות 800 אלף דולר כדי לכסות את עלות הגשת התביעות להשבת רכוש יהודי קהילתי. בתמורה לסיוע במימון השבת הנכסים, יקבלו הארגון היהודי להשבת רכוש והקונגרס היהודי העולמי מחצית מהנכסים שהושבו.  תמליל בן 96 עמודים, חתום בידי 3 פעילים מארגונים יהודיים בינלאומיים (קלמן סולטניק, אריה אדליסט ונפתלי לביא) ובידי 3 פעילים מפולין (אנדז'יי זוזולה, פיוטר קדלצ'יק, פליקס ליפמן), מתעד דיונים עסקיים קשים, אפילו כשדנו בנושאי בתי הקברות. "באזורים הללו יכולנו אולי - זו שאלה של הוועדה המייעצת בענייני הלכה - לקבל פיצוי עבור מגוון דברים שנמצאים בבתי הקברות. אבל אנחנו לא יודעים אם מותר לנו לקחת את הכסף - למיטב ידיעתנו, ממה שנאמר לנו על ידי רבנים שונים שאותם שאלנו, אסור לנו", אמר אנדז'יי זוזולה, שהיה באותו זמן ראש איחוד הקהילות היהודיות בפולין. לאחר מכן פנה זוזולה ליהודים האמריקנים שנכחו: "אבל אני חושב שאתם תצליחו בלי ספק למצוא רבנים שייתנו את הסכמתם". יעקב שדי נכח באותם דיונים. בימים ההם הוא היה ראש הקהילה היהודית בגדנסק. בעבר היה גם בדלן שנעצר ב-1968 בידי ממשלת השליט הקומוניסטי מוצ'אר, ונידון ל-10 שנים בכלא (קיבל מדליית Polonia Restituta  מידי הנשיא לך קצ'ינסקי). שדי היה היהודי היחיד שבאמת נולד בפולין מבין אלו שנכחו בדיונים. "כשהבנתי מה קורה, חיכיתי רק שכולם יחתמו על התמליל הזה ויאשרו בכך את כללי שיתוף הפעולה שנקבעו במהלך השיחות. אחר כך קמתי ואמרתי שאם הם לא יוותרו על התוכנית המבישה הזו, אחשוף את הכול", אומר שדי, שעדיין מרגיש את אותן תחושות גם היום. אמר - וקיים. על כך שמסר את התמליל לתקשורת הורחק שדי לצמיתות מהקהילה היהודית. הוא הוטרד מצד מערך התביעה, משום ש-ZGWZ הגיש עתירה נגדו, בטענה כי ייתכן שביצע פשע. אולם החקירה נסגרה, ובהתבסס על קטעים מהתמליל שהוא חשף, פרסם השבועון Polityka ב-2002 כתבה מעוררת דאגה. ללא הועיל. ההסכם הוצא לפועל. בתחילה עסקה הקרן לשימור המורשת היהודית בפולין בהשבה, בניהול והמכירה של הנכסים של אזורי קהילות יהודיות לשעבר בפולין, שאינם מיושבים ביהודים. איחוד הקהילות היהודיות, יחד עם הקהילות הכפופות לו, ניהל את אותה פעילות ב-16 האזורים של פולין שמיושבים כיום ביהודים. לאחר מכן החלו הארגונים לעבוד יחד, והגישו לוועדה הרגולטורית 5,544 בקשות להחזרת רכוש. מי שמביט בכמות המקרים שלפני הוועדה, יכול לומר שהשבת הרכוש הקהילתי היהודי תקועה באמצע הדרך. עד כה, הסתיימו 1,064 מקרים בתוצאות חיוביות עבור הקרן והקהילות היהודיות. יותר ממחצית המקרים לא הושלמו - בעיקר משום שהמסמכים הוכנו בצורה רשלנית, ומשום שהתביעות כוונו לנכסים בשטחים המזרחיים לשעבר של פולין, שאותם איבדה המדינה אחרי 1945, ושבהם הוראות חוק השבת הרכוש אינן תקפות. ועדיין, העובדה המפתיעה ביותר היא שכמעט אין יהודים אמיתיים בסביבה ההרמטית הזו של ראשי הארגונים היהודיים. רובם מומרים, או אנשים שהמירו את דתם ליהדות. הקנאים שבהם אפילו שינו את שמותיהם לשמות בעלי צליל אורתודוקסי. למשל, שמחה קלר החרדי, היושב במועצת המנהלים של ZGWZ ומכהן במקביל כיו"ר הקהילה היהודית בלודז', הוא למעשה יז'י סקוברונסקי. או מנהל בית הקברות היהודי בוורשה, ישראל שפילמן, הוא למעשה פרזמילאב זיסקה. עיתונאים מ"ג'ואיש טיימס" תיארו תופעה זו בצורה החדה ביותר: "כשהחל תהליך ההשבה של נכסים יהודיים ב-1997, אנשים אקראיים יצרו קבוצות וכינו אותן קהילות יהודיות, רק כדי שיוכלו להגיש תביעות לקבלת רכוש יהודי". הרשויות הפולניות המפקחות על ארגונים דתיים מודעות לגמרי לפתולוגיה המושרשת בקרב הארגונים היהודיים הנוקשים וה"מחופרים" מאוד. אולם אין להן האומץ להתמודד עם הנושא הרגיש הזה מפחד שיואשמו באנטישמיות. היהודים הפולנים מצדם, שפוחדים ממנהיגיהם בארה"ב ובישראל, מרגישים חסרי אונים, משום שנאמר להם כי סקנדל שכזה יעורר מהומות אנטישמיות. זו הסיבה שהם ממשיכים לשתוק.

ראיון בהארץ עם שגריר פולין בישראל

התפרסם בעתון "הארץ" ביום 14.12.2012
מראיין: עופר אדרת

ורשה זה לא רק גטו

שגריר פולין בישראל, יאצק חודורוביץ', נזהר בלשונו כשמבקשים ממנו להתייחס לתקופה ששירת כשגריר ארצו בדמשק. על התקופה הסורית בקריירה הדיפלומטית שלו, שהסתיימה ב-2008, הוא מעדיף שלא לדבר. "החוויות האישיות שלי בסוריה אינן רלוונטיות", הוא אומר. "העיקר שיש לי ידע על האזור, שעוזר לי להבין את המצב בסביבה של ישראל".

זה הראיון הראשון שחודורוביץ', בן 48, מעניק לתקשורת מאז נכנס לבניין השגרירות הפולנית בתל אביב. השגרירות ממוקמת בבניין דירות תל אביבי טיפוסי, בלב שכונה שקטה ונעימה. מעלית ישנה וקלאוסטרופובית, מהסוג שאפשר למצוא בערים בעלות עבר קומוניסטי כמו ורשה, מובילה ללשכתו הנאה.

"היחסים בין פולין לישראל וליהודים הם בעלי אופי מיוחד", אומר הדיפלומט המנוסה, איש משרד החוץ הפולני זה 20 שנה. בתפקידו החדש יש לו שאיפה מרכזית, הנשמעת לא מסובכת, אך כדי להצליח ולממשה עליו להתמודד עם רגישויות ומתיחויות רבות. "אנחנו נחושים להיבנות על העבר, אבל להסתכל לעבר העתיד", אומר חודורוביץ'. "אסור לנו להותיר מאחור את ההיסטוריה בת אלף השנים של יהדות פולין ואת הסוף הטרגי של 3.5 מיליון יהודי פולין. אבל בלי לשכוח את העבר, העתיד של יחסינו נראה מאוד מבטיח".

התמונה הסבוכה נחשפת כשמבקשים לפרוט למעשים את האמירה הזאת. כשהוא מתאר את תפישתו מדבר חודורוביץ' על "ההיסטוריה המשותפת" של הפולנים והיהודים ודורך על אחד המוקשים הנפיצים ביותר: התפישה הרווחת בפולין, שרואה בפולנים קורבנות של השואה ונמנעת מאזכור חלקם בה.

"למחצית מהיהדות יש שורשים פולניים. הסוף הטרגי של יהדות פולין אירע במחנות מוות בפולין, שהיתה כבושה על ידי הנאצים. לפעמים זה עדיין בעייתי מבחינתנו להסביר למה מחנות ההשמדה היו בפולין. אנחנו עדיין צריכים להתעמת עם המונח 'מחנות המוות הפולניים' ואנחנו רגישים לכך באופן מיוחד. הסיבות לכך שהמחנות היו בפולין היו פרקטיות ולוגיסטיות. הגרמנים החליטו שיהיה קל יותר לקצר את המרחק בין הקהילות לבין מה שאחר כך למדנו שהיו מחנות מוות".

מוקש נוסף בדרך לעתיד המשותף הוא מה שהשגריר מכנה "טיולי השואה", שמשתתפים בהם תלמידי תיכון ישראלים. "הרבה נעשה ב- 20 השנים שהקבוצות האלה באות לפולין. בהדרגה כללנו בתוכנית המסעות גם ביקורים ב'אטרקציות אחרות' שיש בפולין, ולא רק באתרי שואה", אומר חודורוביץ'. "יותר ויותר קבוצות של תלמידים מישראל פוגשות צעירים פולנים. אני מקווה שגם המוזיאון החדש שיקום בוורשה יהיה יעד לתלמידים הישראלים, ושיהיה מקום מפגש לבני שני העמים".

כאשר חודורוביץ' מונה את שבחי המוזיאון החדש, שייפתח בעוד שנה וחצי באתר שעמד בו גטו ורשה, קשה לעצור את שטף הדיבור שלו. "זה יהיה מרכז תרבותי, שיציג את ההיסטוריה של יהדות פולין ושל התרבות העשירה שלה. המוזיאון יהיה המוסד הראשון והיחיד שיתמקד בהיסטוריה של יהדות פולין, ברוח המאה ה-21", הוא אומר. המוזיאון החדש יהיה, לדבריו, "חלק מהטרויקה הגדולה", ששתי צלעותיה האחרות הן מוזיאון יד ושם בירושלים ומוזיאון השואה בוושינגטון.

 

האם פולין תהיה אי פעם יעד תיירות נורמלי לישראלים, בדומה לברלין למשל?

"אני חושב שהיא כבר עכשיו יעד נורמלי. אנחנו רואים יותר ויותר ישראלים שנוסעים לסוף שבוע בקרקוב או בוורשה. הם באים ליהנות מהמקומות האלה ולעשות שופינג. גם בישראל רואים קבוצות חדשות של מבקרים פולנים – לא רק צליינים קתולים שמחפשים את הארץ הקדושה, אלא גם צעירים שבאים לבלות סוף שבוע בתל אביב. התדמית הרווחת בשתי המדינה – שישראלים באים לפולין בעיקר לביקור באתרי שואה ופולנים באים לישראל בעיקר כדי לבקר באתרים הקדושים – עדיין נכונה. אבל המצב משתנה".

 

לפולין יש תדמית מורכבת בעיני הישראלים.

"אנחנו מודעים למורכבות של התדמית הפולנית בישראל ולבעייתיות שלה. לכן אנחנו רוצים שיבקרו אצלנו לא רק בטיולי השואה. לכן אנחנו אומרים, 'בואו לעשות שופינג בוורשה', ובאמת כבר התחילו לעשות זאת. זאת התקדמות ענקית, אבל עדיין לא הגענו למטרה. אתה יכול לראות בעצמך שהרבה ישראלים מבקשים ומקבלים דרכונים פולניים, יותר ויותר ישראלים לומדים בפולין כסטודנטים. זה תהליך שנע בכיוון חיובי, אבל יש עוד הרבה מה לעשות".

בעשורים האחרונים דומה שהפולנים גילו מחדש את היהודים שלהם. תיירים שמבקרים בקרקוב, למשל,  מוזמנים לפסטיבל היהודי, לקנות ספרים יהודיים בחנות שמתחת לאחד מבתי הכנסת, להאזין למוסיקת כליזמרים מקורית ב”כליזמר האוס”, לטעום מאכלים יהודיים כשרים במסעדות ולבלות בבתי קפה המעוטרים בשלטים בעברית. באוניברסיטה מוצעים קורסים בעברית וביידיש. בשנה החולפת צוינה ברחבי העולם "שנת יאנוש קורצ'אק", בסדרת אירועים שממשלת פולין היתה מעורבת בהם. בשנה הקרובה ייחנך המוזיאון החדש בוורשה ויצוין יום השנה ה-70 למרד גטו ורשה.

לא כולם תמימי דעים באשר למחויבות הפולנית ליהודים. יש מי שרואה בהתייחסות ליהודי פולין ולתרבותם מגמה שמייצגת את הממשלה ואת האליטה התרבותית יותר מאשר את העם. למעשה, אפשר לומר שהעניין שמגלה פולין ביהדות עומד ביחס הפוך למספר היהודים במדינה. רק כמה אלפי יהודים, רובם זקנים, חיים היום בפולין. מספרם המדויק אינו ידוע.

"אנחנו מחיים את החיים היהודיים בפולין. ראש הממשלה נלחם באנטישמיות. באופן כללי אנחנו מגלים עמדה חיובית כלפי מדינת ישראל ואנחנו מארחים בקביעות קבוצות של צעירים מישראל בוורשה, בקרקוב וגם בלובלין", אומר חודורוביץ'.

היחסים בין המדינות עמדו למבחן בסוף נובמבר, כשהעצרת הכללית של האו"ם החליטה להכיר בפלסטין בגבולות 1967 כמדינה משקיפה, שאינה חברה מלאה בארגון. פולין, כמו גרמניה, נמנעה בהצבעה. "ישראל רואה בפולין חברה שלה. כחברה, פולין לא תמיד תומכת ב-100%במדיניות של ממשלת ישראל. יש לנו עמדה ביקורתית כלפי  ההתנחלויות", הוא מסביר.

אחד הנושאים הרגישים ביחסים בין שתי המדינות הוא השבת הרכוש שנגזל מיהודי פולין במלחמת העולם השנייה והולאם לאחר מכן על ידי השלטון הקומוניסטי. רוב מדינות מרכז אירופה ומזרחה כבר אימצו מדיניות של מתן פיצויים על הרכוש שנגזל או חוקקו חוקים המסדירים עניין זה. פולין לא עשתה כן. יהודי המעוניין לקבל פיצוי על רכוש שאבד לו בפולין נדרש להגיש תביעה רגילה בבית משפט. בארגון היהודי העולמי להשבת רכוש (איל"ר) טוענים כי ההליך הזה מסובך, יקר ולא יעיל, וקוראים לפולין לאמץ מדיניות למתן פיצויים או להסדיר את הסוגיה בחקיקה.

"מבחינה חוקית, המצב של פולני ממוצא יהודי ויורשיו אינו שונה מהמצב של אזרחים פולנים אחרים", אומר חודורוביץ'. "אין חוק לפיצוי על רכוש שנלקח. יהודים יכולים לתבוע את רכושם בבתי המשפט. עשרות ומאות יהודים השתמשו בערוץ הזה ב-20 השנים האחרונות, עם תוצאות טובות מאוד. מאז 1997 גם הוחזרו מאות אתרים לקהילות היהודיות של פולין. זה מקור המימון של החיים היהודיים בפולין".

לילי הבר, יו"ר התאחדות יוצאי פולין בישראל, אומרת בתגובה לטענה זו, כי היקף תביעות הרכוש שהוגשו והתקבלו "בטל בשישים", כי מספר הנכסים בבעלות יהודים לפני השואה היה "מעל למאה אלף". ביחס לטענתו של השגריר הפולני על החזרת אתרים לקהילות היהודיות אומרת הבר: "יש עוד אלפי בקשות שלא נדונו. ובכלל, מדובר רק בנכסים שרשומים על שם הקהילה היהודית. הרשימה הזאת לא כוללת נכסים כמו בתי כנסת או גימנסיה עברית, ששייכים לעמותות שתרמו אותם לקהילה. מה שהוחזר זה בתי קברות – שהקהילות מתקשות לתחזק".

הבר, ששטחה את השגותיה לפני חודורוביץ' לאחר כניסתו לתפקיד, מפנה טענות קשות לממשלת פולין. "הממשלה הפולנית לא יכולה לדרוש מממשלת ישראל לדבר עם הפלסטינים, בלי שהיא עצמה מוכנה לנהל אתנו משא ומתן על הרכוש. הם החליטו לא לדבר. אני שואלת – הרצחת וגם ירשת? הם חושבים שלא שווה להתעסק בזה, כי ממילא כולם ימותו".

חודורוביץ' מודע לבעייתיות של סוגיית הרכוש. "צריך להבין את המורכבות של הנושא. גבולות פולין שונו אחרי המלחמה, אוכלוסיות יושבו מחדש, המערכת הכלכלית השתנתה. העניין מורכב גם בשל מספר התובעים – בגללו קשה מאוד לנהל את עניין הרכוש. קשה לדמיין שהפיצויים יוכלו להיות אפילו קרובים – במונחים פיננסיים – לערך האמיתי של הנכסים".

 

הפולנים והיהודים זקוקים זה לזה

"התשוקה להכיר את העבר היהודי מייצרת בפולין נוסטלגיה וגעגועים נעימים למשהו שאיננו, לאיבר שנגדע, לחסך ולריק. אבל צריך להיזהר: הזיכרון הזה מרוחק", אומר פרופ' יאצק ליאשק מהאקדמיה למדעים בפולין.

ליאשק ביקר השבוע בישראל, לצורך השתתפות ביום עיון שקיים מכון משואה. בשיחה עם "הארץ" הוא סיפק זוויות נוספת על ההתמודדות של הפולנים עם עברם: "הזיכרון של הטראומה בונה את הזהות שלנו כפולנים. אנחנו מנסים להסתכל בצורה הבשלה ביותר על ההיסטוריה שלנו, להתעמת עם האמת המלאה ולהביט בה – בלי תעמולה, בלי מיתוסים, בלי אינדוקטרינציה אידיאולוגית. בלי לחפש מי היה קורבן גדול יותר.

"אנחנו חייבים להסתכל על ההיסטוריה שלנו, לדבר על כל מה שהיה נפשע, על ההתנסויות הלא נעימות ועל ההתנהגות השלילית של הפולנים. אסור להעמיד פנים, לא לחמוק ולא לשקר. הפולנים לא חוללו את שואת היהודים. הגרמנים היו אדריכלי השואה. אבל היו מצבים שהפולנים תמכו בה. אסור להסתתר מאחורי טענות כמו 'אלה היו שולי החברה' או 'אספסוף'. צריך לקבל עלינו את האחריות לכך באומץ לב".

היחסים בין ישראלים לפולנים עומדים בעיצומו של תהליך נורמליזציה, לדבריו. "הפולנים רואים שיש חלק יהודי בהיסטוריה שלהם. היהודים יודעים שבהיסטוריה שלהם יש חלק פולני. אנחנו זקוקים זה לזה. אבל בתנאי אחד: שנדבר על הכל".

 

 

כנס בנושא השבת רכוש יהודי

המכון האירופאי למורשת השואה (ESLI) מארגן כנס העוסק בנושא רכוש יהודי בארצות הכיבוש, בהמשך לכנסת שהתקיים בפראג ב-2009 ואשר בעקבותיו נחתמה הצהרת טרזין.

הכנס יתקיים בפראג ב-28-26 בנובמבר והוזמנו אליו נציגים של 47 מדינות, וכל מומחים בתחום הנדל"ן של קרבנות מלחמת העולם השניה, וארגונים המעורבים בהשבת רכוש יהודי. הכנס מאורגן בתמיכת משרד החוץ של צ'כיה ובשיתוף פעולה עם קרן פורום-2000.

 
מידע נוסף ומפורט יותר באתר הרשמי http://iprc.shoahlegacy.org/