יום שלישי, 30 באוקטובר 2012

תצלומי ניצולי שואה עם כל בני משפחתם





"יד ושם" פונה בבקשה לקבל תצלומים משפחתיים של ניצולי שואה יחד עם בני משפחתם ("תמונה משפחתית" של הניצול עם כל צאצאיו ובני הזוג).

התצלומים מיועדים לתצוגת הקבע שתיפתח בביתן היהודי באתר ההנצחה באושוויץ, עבור הפרק העוסק בחזרה לחיים. לפרק זה תפקיד חשוב בתצוגה - "עופות החול" הקימו בית חדש בישראל ובנו את מולדתם.

"יד ושם" מבקש לקבל קובץ סרוק או לחלופין את התצלום עצמו, ואליו לצרף את הפרטים:
  • שם פרטי ושם משפחה בתקופת השואה ולאחריה (אם השתנה) בעברית ובלועזית.
  •       מקום מגורים קבוע לאחר השואה (עיר + מדינה).
  •       המועד בו צולמה התמונה.

 

קובץ סרוק באיכות טובה (300dpi), יש לשלוח ל- museum@yadvashem.org.il

תצלומים יש לשלוח לכתובת: אגף המוזיאונים, יד ושם, ת.ד. 3477 ירושלים 91034 



**יד ושם  אינו מתחייב להציג את כל התצלומים שיתקבלו,
ושומר את הזכות להשתמש בתצלומים בפרויקטים נוספים על פי שיקול דעתו.

יום חמישי, 25 באוקטובר 2012

דנוטה מיקולסקי-רנק, חסידת אומות עולם, אורחת יוצאי בילגוראיי בישראל



ארגון יוצאי בילגוראיי בישראל הזמין את חסידת אומות העולם, הגברת דנוטה מיקולסקי-רנק (Danuta Mikulska-Renk), לבקר בישראל כאורחת של הארגון. ביקורה של האורחת יהיה במחצית חודש נובמבר.

האב יאן מיקולסקי (Jan Mikulsk), האם מליניה מיקולסקי (Melania Mikulska), האחות יידביגה מיקולסקה-סאלאטה (Jadwiga Mikulska-Salata), האח יז'י מיקולסקי (Jerzy Mikulski) ודנוטה, כולם נוצרים מבילגוראיי, הוכרו כבר לפני שנים ע"י "יד ושם" כחסידי אומות העולם על שהצילו חמש נפשות יהודיות בבילגוראיי (בן-ציון רוזנבאום, רבקה ויינברג, מלכה וקסליכט, חיים רוזנבאום ופרלה ויינברג קניג).  

אביה של דנוטה, יאן מיקולסקי, היה אחראי על יערות בילגוראיי. עם חיסול הגטו, בתחילת נובמבר 1942, פינו הגרמנים בעזרת האוקראינים את היהודים מן הגטו, והוליכו אותם רגלית לעיירה הסמוכה (ז'ברז'יניץ) משם נשלחו ברכבות להשמדה. בדרך הם הכו את קורבנותיהם ירו והרגו בהם.  בתוך הקבוצה הייתה ילדה צעירה – מלכה וקסליכט, היא הייתה מוטרפת מחרדה, אמה אמרה לה לנצל את ההזדמנות, לברוח מן השורה כשהקבוצה תעבור ליד ביתם של המיקולסקים, 'יאן מיקולסקי יציל אותך' אמרה לקטנה. משום שהאוקראינים היו עסוקים בין לבין במעשי שוד וביזה, הצליחה מלכה להימלט והגיע לביתו של יאן מיקולסקי.  היה זה יום התשלום לפועלי היער יאן היה עסוק עם פועליו כשהיא הגיע מבועתת וצווחת 'יאן הצל אותי...'. כל העובדים היו עדים למתרחש, יאן ניגש אליהם ואמר להם שהוא לוקח את הילדה ליער ושם ייטוש אותה לגורלה המר, ולקטנה לחש 'אל תדאגי, אשאיר אותך ביער אך אשוב אליך בלילה'. כשחזר קרא בשמה שוב ושוב, והיא לא ענתה. בקרבת מקום גר טוחן, בריינסקי שמו, איש בעל מוניטין מפוקפק, יאן פנה אליו ומצא אצלו את הילדה, הוא ביקש ממנו שישמור עליה ימים ספורים, שילם לו ביד רחבה וסופו שהביא אותה לביתו, בהמשך הגיע לשם גם רבקה ויינברג ולאחר מכן עוד שלושה בני משפחה רוזנבאום, בן-ציון, פרלה וחיים.  היה כבר חורף וקר, הם ישנו באסם וקשה היה להחזיקם שם. המיקולסים חפרו בור  וכיסו אותו בתקרת עץ, אם המשפחה נתנה להם שמיכות-נוצות וכרים גדולים ומעל הבור הקימו כלוב לארנבות. הרעיון היה שאם יבואו גרמנים והכלבים ינבחו אז הארנבות יסיחו את חושיהם ויפריעו להם, ובשומרים יחשבו שהכלבים נובחים על הארנבות.

בית המיקולסקים היה הגדול ביותר באזור, היו בו חדרים רבים ומטבח גדול. כל בני המשפחה היו מעורבים בטיפול היום יומי ביהודים שהחביאו, האכילו אותם, פינו את הפסולת ורוקנו את דליי השופכין. כל בני המשפחה ידעו את שצפוי להם במידה שסודם יתגלה וכולם ידעו לשמור על הסוד ולהמשיך לטפל בחמישה שהוסתרו.  בגלל גודל הבית, השתכנו הגרמנים בכל חיפוש שערכו באזור, אך לא הרגישו שמתחת לאפם מסתירים יהודים.  יום אחד ביוני 1943 החליטו הגרמנים להעביר את כל תושביו הנוצרים של האזור למחנות עבודה.  יומיים לפניכו הם באו לבית המיקולסקים, צעקו ודפקו בחזקה בדלת ודרשו ארוחת בוקר.  יאן שחונך בווינה הבין גרמנית והתיידד עם אנשי האס אס. הם בקשו ממנו להתלוות אליהם לכפר הקרוב ולהביא עופות, כשהם היו בכפר הופיעה הקבוצה המפנה ודרשה מבני המשפחה לעזוב בתוך 10 דקות. תחנוני האם והסבריה שהאב משתף פעולה עם הגרמנים לא הועילו, כשכבר עמדו לעזוב, חזרו יאן וחבריו הגרמנים שהתערבו לטובת בני המשפחה באומרם שהם חיוניים, משום שהם משרתים אותם בכביסה ובאוכל. בהתערבותו של מפקד היחידה הגרמנית ניצלו מגירוש, ועד לתום המלחמה המשיכו המיקולסקים לתת שירותים לגרמנים ומתחת לאפם לקיים חמש נפשות יהודיות.  הניצולים נשארו בבונקר של מיקולסקי עד ליולי 1944, חיים שהגיע אליהם בהיותו בן 17, התגייס לצבא האדום ונהרג, בן 19 היה במותו, האחרים הגיעו לישראל ולארה"ב.

ישראל בר און

יום שלישי, 23 באוקטובר 2012

ערב אזכרה שנתי לקהילת טומאשוב לובלסקי והסביבה



"ערב מרשים ומרגש" כך כתב אלינו אחד הטומשובאים שהשתתפו באזכרה. ואכן כ- 250 מיוצאי טומאשוב והסביבה, בני 3 הדורות, התכנסו ביום ד' 10.10.2012 בבית ווהלין כדי לזכור ולחלוק כבוד לבני משפחותינו שנרצחו בשואה.

הערב נפתח בהקראת קטע מעדותה של חנה שפיזאייזן לבית וייסלדר, השורדת היחידה מגטו טומאשוב. בהמשך הודלקו 6 נרות זיכרון על-ידי נציגים של שלוש הדורות וראשי קהילות מפולין (ביאליסטוק, חלם, בילגוראי, פולטוסק).

יו"ר הארגון, מר חיים זיידל, נשא את דבר היו"ר, והגב' נעמה גליל מ"יד ושם" שפכה בהרצאתה אור על הגטו בטומאשוב, על מנת הסבל והייסורים שעברו עליהם, עד לסופם הנורא במחנה ההשמדה בלז'ץ.

מרכז העמותה, מר יחיאל נרקיס, עדכן את המשתתפים על הפעולות השונות של העמותה בשנה האחרונה - העלאת אתר האינטרנט של הקהילה ומסע של צאצאי טומאשוב והסביבה לסיור בטומאשוב ובפולין - ועל המשך הפעילות המתוכננת לשנה הבאה.

הגב' אורלי ניר מ"יד ושם" הנחתה את הערב, והזמרת שולי נתן הנעימה משיריה ביידיש , וכמובן גם עם שירה המפורסם "ירושלים של זהב". את הערב המכובד והמרגש סיימנו בשירת התקווה.

יום שני, 22 באוקטובר 2012

שני אתרים הניצבים ברחוב אחד וכה היו רחוקים במטרותיהם


בברלין יש אתרים היסטוריים רבים ומעניינים. שניים מהם שוכנים ברחוב אחד, בסביבה פורחת מאד בצמחיה עשירה ופרחים. ביקרתי שם בחודש אוגוסט האחרון . כל בנין ומאפייניו המיוחדים השונים כל כך זה מזה אך הקשר ההיסטורי היהודי הוא גם המחבר ומאפיין אותם.
אגם ואן הגדול (Grosser Wannsee) שלחופו שוכנת וילה ואנזה (www.ghwk.de ) בה נערכה וועידת ואנזה הידועה לשמצה . הווילה והגן נבנו בשנים 1914/15 עבור איש עסקים. משנת 1939 היו מנהיגי הגסטפו הבעלים החדשים של הווילה והפכו אותה לבית הארחה, קזינו ומשכן לוועידות. בשנים 1943-1940 טיפלו בגנים של הווילה, עובדי כפיה יהודים, עד אשר ב-1943 גורשו לאושוויץ. עד 1945 שימשה הווילה שימשה כבית הארחה לאורחי השלטון הנאצי. משנת 1988 החל שיפוץ הבניין והגנים לקראת הפיכת המקום לאתר הנצחה. "אתר ההנצחה והחינוך בבית ועידת ואנזה" נפתח ב-1992, ביום השנה ה-50 לוועידה על "הפתרון הסופי לבעיה היהודית". כיום הבניין מתפקד כמוזיאון, אתר הנצחה ומרכז תיעוד לשואה, ובו  תערוכת קבע המוקדשת לרדיפת היהודים ולשואה.
ב-31 ביולי 1941 מונה היידריך אחראי על ביצוע הפתרון הסופי לבעיית כל יהודי אירופה. הוא השתמש במסמך החתום בחתימת הרמן גרינג מראשי המשטר הנאצי בתכתובת עם שאר המשרדים בממשל הנאצי ולצורך לגיטימציה של מעשי הרצח שבוצעו על ידי היחידות שבפיקודו,ולהדגשת תפקידו כאחראי על ביצוע הפתרון הסופי. עותק מהמסמך נשלח יחד עם ההזמנות לוועידת ואנזה, ואחריה הם הופצו לכל הרמות הפיקודיות של ה-אס אס.

על פי הזמנתו של היידריך, התכנסו ב-20 בינואר 1942, חמישה עשר נציגים בכירים מה-אס אס, מהמפלגה הנאצית, וממשרדי ממשלה שונים. הנושא היה"הפתרון הסופי של הבעיה היהודית". המשתתפים היו בכירים בדרג הביצועי-מנהלי שלא היו מקבלי ההחלטות, ולא ראשי המדינה הגרמנית. כי זו כבר התקבלה.

הדיון נועד לתאם דרכי ביצוע.היידריך רצה להשיג שתי מטרות בוועידה: לקבל הכרה במעמדו כאחראי ראשי בנושא גירוש יהודי אירופה (קרי, השמדתם) ובנוסף, לשתף את משרדי הממשלה והמפלגה בביצוע הרצח המתוכנן. המשתתפים הבטיחו שיתוף הפעולה המלא של המשרדים והמחלקות בראשם עמדו.בעשותם כך, הפכו את כל הנהגת המשטר לשותפה לפשעים נוראים אלה  המשתתפים דנו בנושאים מיוחדים בלבד כשהחשוב בהם היה השאלה סביב גירושם של "בני התערובת". בני תערובת הוגדרו כאנשים להם הורה לא-יהודי והורה יהודי או סב יהודי,ובני זוג שאחד מהם לא יהודי. לא נתקבלה החלטה בנושא שנדחה לכינוס עתידי. כחלק מההכנה לוועידה, ערך אדולף אייכמן רשימת מספר כל היהודים במדינות אירופה השונות. הרשימה כללה שני סוגי מדינות, סוג A - מדינות תחת שלטון הרייך, סוג B מדינות שותפות או יריבות לרייך .

תוצאות הועידה : ב-31 בינואר 1942 שלח אדולף אייכמן מכתבים דחופים לכל דרגי הפיקוד של המשטרה, המשטרה החשאית ושירות הביטחון ובהם הוראות להכין את גירוש יהודי גרמניה, אוסטריה והשטחים הכבושים בצ'כיה. על בסיס  הוראות אלו הוקמו מחנות השמדה והופעלו, בוצע חיסול הגטאות (אקציות), ויהודי מערב אירופה גורשו והושמדו.

גורל חמשה עשר משתתפי וועידת ואנזה: שלשה מהם נתלו לאחר משפטים בתום המלחמה בהם אדולף אייכמן שנתלה בישראל ב -1962, שניים התאבדו במאי 1945, חמישה מתו זמן קצר לאחר תום מלחמת העולם השנייה או במהלכה בהם יו"ר הוועידה ריינהרד היידריך ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך השלישי שנפצע קשה כשלושה חודשים לאחר קיום הועידה ע"י לוחמי מחתרת צ'כיים בפראג ומת מספר ימים אחר כך. אחד ממשתתפיה מפקד הגסטפו, היינריך מילר נעלם במאי 1945 ועקבותיו לא נודעו. ארבעה מתו למרבה הצער מיתה טבעית ובשיבה טובה, לאחר זמן קצר בכלא או לאחר הליך משפטי שהופסק .

§§§

במרחק כ-100 מ' מוילה ואנזה שוכנת וילה ע"ש מקס ליברמן(www.liebermann-villa.de) שהוקמה ב-1909 על ידי הצייר היהודי גרמני מקס ליברמן ליד אגם ואנזה . כאשר הווילה הוקמה כינה אותה הצייר " הארמון ליד האגם ". מקום שראה בו בית-קיץ לבלות בו חודשים אלה מחוץ לכרך של ברלין. בתוך שבעה דונם של שטח הבית , המרחב והגנים הפורחים שבו שם צייר מכס ליברמן למעלה מ-200תמונות שמן מרהיבות .הוא היה מהחשובים שבציירי גרמניה המודרנית של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 .

בין השנים 1920-1935 כיהן כנשיא האקדמיה הפרוסית לאומנויות. בשנת 1927 קיבל את אזרחות הכבוד של עירית ברלין אך לאחר עלית הנאצים לשלטון ב-1933 הוצרו צעדיו והוא נפטר ב-1935 בודד ומר נפש. בשנת 1940הוכרחה רעייתו מרתה למכור את הבית לשלטון הנאצי. בשנת 1943 כדי להימנע מגירוש למחנה הריכוז טרזיינשטאט, איבדה עצמה לדעת. הבניין הוחזר לבת שלהם מספר שנים לאחר מלחמת העולם השנייה. באמצע שנות התשעים הוכרז המקום "רכוש היסטורי מוגן", ובשנים לאחר מכן הווילה והגנים שופצו ושוחזרו ברמה מקצועית גבוהה כפי שהיו בעת מגוריו של הצייר ליברמן ,ותודות למעורבות רבה של אגודה אזרחית בברלין שהוקמה למען החזרת שמו ותרבות הציור והאומנות שהביא מקס ליברמן לברלין זה שנים רבות. בשנת 2006 נפתח המקום לציבור ובו גם תצוגה קבועה מציורי הצייר. תמונותיו של ליברמן תלויות כיום במוזיאונים הטובים בעולם וגם בארץ ומוערכות במאות אלפי דולרים לתמונה.
המקום מעורר רגשות עמוקים באשר לצייר היהודי המוכשר שחי ויצר שנים רבות במקום מרהיב כזה על שפת האגם עד שהוחרם ונפגע קשות ע"י השלטון הנאצי, וכך גם נפגעה קשות כל יהדות גרמניה ובהמשך יהדות אירופה וצפון אפריקה. הבית, שבעליו תרם כה רבות במשך שנים בהומאניות, יצירתיות,אומנות ואהבת האדם, ניצב על גניו הפורחים רק במרחק קצר מוילת ואנזה שנבנתה כשש שנים אח"כ,בשנת 1915, אך השוכנים בה משנת 1939-1945 היו במרחק שנות חושך ורשע נורא ממה שסימלו מקס ליברמן ויהדות גרמניה כולה .

 מיכאל (מיקי) פיילגוט

יום חמישי, 18 באוקטובר 2012

תמונות צבע מגטו ורשה וקוטנו


תמונות צבע של הצלם הוגו ייגר, בין השנים 1939-1940, מגטו ורשה וגטו קוטנו (Kutno) שבאיזור לודז' תמצאו באתר:


לפני המלחמה גרו בקוטנו 6,700 יהודים.

יום רביעי, 17 באוקטובר 2012

יוצאי יאנוב לובלסקי


צפרירה מלובני שמוקלר מארגון יוצאי פולטוסק מבקשת "להקים מעפר"  את עיירתה של אמה, יאנוב לובלסקי  (Janow Lubelski) , ולנסות לקבץ את ילידי העיירה וצאצאיהם לאזכרה.

עד לפני כ-20 שנה היו יוצאי העיירה מקיימים אזכרות שנתיות לקדושי קהילתם, וצפרירה רוצה לחדש את הנוהג.

יאנוב לובלסקי נמצאת במחוז לובלין ולפני המלחמה מנתה הקהילה היהודית במקום כ-3,500 איש

כל מי שמכיר או יש יודע על יוצאי יאנוב לובלסקי מתבקש להתקשר טל' 052-3332966 או 03-6053981 דוא"ל zafrira5@walla.com

 

מרכז חדש לתרבות, אינטגרציה וסובלנות ב-סווז'נצק

בקרוב יוקם בעיירה סווז'נצק (Swarzędzk) שבמחוז פוזנן, מרכז לתרבות, אינטגרציה וסובלנות, במטרה להפיץ רעיונות של סובלנות דתית.

במסגרת הסכם בין הרשות המקומית לבין איחוד הקהילות היהודיות בפולין יוקם המרכז במקום שבו עמד לפני המלחמה בית העלמין היהודי, בשטח שבין הרחובות פוזננסקה ו-יישונובה.

במקום יוצב שלט לזכר בית הקברות היהודי והמרכז החדש אמור לפעול לעידוד הסובלנות הדתית.

יום שלישי, 16 באוקטובר 2012

שבעים שנה לחיסול גטו אופוצ'נו

החודש יצויין שבעים שנה לחיסולו של גטו אופוצ'נו )Opoczno(, ויתקיימו מספר טקסי ואירועי זכרון:
  • כנס מחקרי  "יהודי אופונצ'ו בדפי ההיסטוריה- תולדותיהם וחיסולם",
  • חשיפת שלט לזכרו של הטרנספורט האחרון של יהודים מגטו אופוצ'נו למחנה ההשמדה טרבלינקה,
  • פתיחת תערוכה במוזיאון המקומי על "תולדות ושואת יהודי אופוצ'נו" ותערוכת צילומים אודות יהודי אופוצ'נו במרכז התרבות העירוני.
 
בעיירה, הנמצאת במחוז לודג', התגוררו לפני המלחמה 3,400 יהודים.

שיפוץ בית הקברות היהודי בפרושוביצה


בשבוע שעבר הושלם פרוייקט שיקום ושיפוץ של בית הקברות היהודי בפרושוביצה (Proszowice) שבצפון-מזרח קרקוב, על נהר שריניאבה (Szreniawa).

במסגרת פעולות השיקום נוקה בית הקברות, רוצף שביל הגישה והגדר תוקנה. אנדרטה בדמות חומה, המורכבת משברי מצבות הוקמה במקום, וכן נתלה שלט זכרון.

לפני המלחמה התגוררו במקום כ-1,800 יהודים.
 
 היוזמת של פרוייקט השיקום היא גב' הופמן מגרמניה, בת לאב יליד המקום, שהחלה בפרוייקט בעקבות צוואת אביה.

"הסוהר מבלוק 11"

לאחר שמונה שנות מחקר ראה אור הספר  "הסוהר מבלוק 11" שכתב וחקר תת-אלוף במיל. אמיר השכל. 
 
בספר מגולל אמיר את סיפורו של ניצול אושוויץ, יעקב קוזלצ'יק, הסוהר מבלוק 11. התעניינותו של השכל בנושא החלה ביוני 2004, כשקרא חוברת קטנה שמספרת את סיפורו של "הגיבור מקרינקי". מאז "זרמו הרבה מים בירדן". אמיר גילה עדויות רבות על מעשיו, נפגש עם אנשים שהכירו אותו ואת פועלו באושוויץ, הוקמה מצבה על קברו הנטוש, ביקר בקרינקי, העיירה שבה קוזלצ'יק נולד ועוד.
 
הספר מגולל את סיפור ההתחקות של אמיר אחר קורות חייו של יעקב קוזלצ'יק (בפולין, קובה, ארה"ב, מחנה אושוויץ, מחנה לייטמריץ וכאן בארץ ישראל) ואת סיפור התקופה.
 
מחיר הספר 60 שקלים, ולהזמנות 054-6652548 דוא"ל haskel1@bezeqint.net


יום שישי, 12 באוקטובר 2012

אזרחות כבוד של צ'נסטוחובה

מר זיגמונט רולט' יליד צ'נסטוחובה המתגורר בארצות הברית, קיבל בחג הסוכות האחרון את אזרחות הכבוד של צ'נסטוחובה.


בארוע נכחו ראש עירית צ'נסטוחובה, ראשי המוזיאון להיסטוריה של יהודי פולין, והוא התקיים בבניין המשופץ של הפילהרמונית המקומית, בניין שהיה בית כנסת קודם למלחמת העולם השניה.

יום חמישי, 11 באוקטובר 2012

בית הכנסת בזמושץ'

במחצית אוקטובר התקיים בזמושץ' כנס מדעי "הילד היהודי". הכנס מתקיים במרכז "בית הכנסת" בעיר, ונערך לציון 70 שנה לחיסול הגטו בעיר.

נערך על ידי הקרן לשימור המורשת היהודית בפולין והמחלקה לספרות פולנית-יהודית באוניברסיטה הקתולית בלובלין.

שלט בקולנו


בעיר קולנו שבמחוז ביאליסטוק (150 ק"מ צפון מזרח לוורשה) מתקיים בסוף אוקטובר טקס הסרת הלוט מעל שלט על בנין בית הכנסת במקום, ברחוב סטרזצקי (Strażackiej).
 
לפני המלחמה התגוררו במקום כ-2,000 יהודים.
 
הארוע ביוזמת הקרן לשימור המורשת היהודית בפולין ועירית קולנו.

עבודות שיפוץ בבית הכנסת בפשיסחא


הקרן לשימור מורשת יהדות פולין השלימה את השלב הראשון של עבודות שיפוץ בית הכנסת בפשיסחא שבמחוז מזוביצקי, אשר אמור לשרת כמרכז תרבותי לתושבי המקום.  

בית הכנסת נבנה בשנים 1777-1774 בשטח של כ-650 מ"ר, על מנת לשרת את חברי הקהילה היהודית שהגיעו למקום בתחילת המאה ה-18. ערב מלחמת העולם השניה היוו היהודים למעלה מ-60% מכלל תושבי המקום. בית הכנסת שרד את המלחמה אך ננטש לאחר מכן. מצבו של הבנין היה רעוע מאד ונזקק לחיזוק היסודות ותמיכת המבנה.

מרבית הכספים שנדרשו למימון העבודות התקבלו ממשרד החינוך והמורשת הלאומית.

70 שנה לאקצית אוקטובר 1942 לבלזץ'


מוזיאון בלזץ' מבקש לאסוף מידע על היהודים שנרצחו במחנה המוות הזה, במסגרת "לכל קורבן יש שם". 

מרוכז כזה לא קיים, והנהלת המוזיאון מקווה שמאגר מידע כזה ישמש גם מוסדות מחקר בינלאומיים העוסקים בהיסטוריה של השואה.

הנהלת המוזיאון מבקשת, בעזרת בני המשפחה, לאסוף את שמותיהם של הקורבנות, תמונותיהם, סיפור חייהם או מסמכים ומזכרות מהם, ובכך גם להנציח את זכרם. 

המוזיאון מבקש את שיתוף הפעולה של משפחות הקרבנות על ידי מילוי נתונים על הקורבנות: שם ושם משפחה, תאריך ומקום לידה, שמות ההורים, שמות בני זוג וילדים, מקום מגורים לפני המלחמה, מידע על מגורים בזמן המלחמה והגירוש. 

את השאלון אפשר להוריד באתר האינטרנט של מוזיאון הזכרון של מחנה בלזץ בכתובתhttp://www.belzec.eu/articles.php?acid=76דוא"ל  muzeum@belzec.eu 
Muzeum Miejsce Pamięci w Bełżcu
Ofiar Obozu 22-670 Bełżec
 (084) 665-2510, tel (084) 665-2511

70 שנה לרצח יהודי מאשנה-דולני



במלאת שבעים שנה לרצח 881 יהודי מאשנה-דולני והסביבה הוסב שמו של הכביש המוביל אל קבר האחים לשדרה לזכר קורבנות השואה.

במקום הוצב גם שלט עליו נכתב "לזכר 881 קורבנות יהודים שנרצחו על ידי הנאצים".

פרק תהילים בפתיחת שנת הלימודים בטורון

האזינו לשירה מפרק תהילים קל"ז בארוע שהתקיים ב-5.10.2012 לרגל פתיחת שנת הלימודים האקדמאית 2012/2013 בבית הספר הגבוה לבלשנות עברית בעיר טורון:

לזכר יהודי ירוסלב


טקס הסרת לוט מעל שלט לזכרם של היהודים שנרצחו ב-1945-1939 התקיים בחודש ספטמבר האחרון. השלט הוצב על הבנין ברח‘ אופולסקה 12  ששימש בעבר כבית הכנסת. 

במהלך הטקס הושמע ההמנון  שלנו, נישאה תפילה לזכר הנרצחים והתקיים מושב לימודי מיוחד על יהודי העיר.

בית הכנסת הגדול נבנה בשנת 1811 ושרד את תקופת המלחמה, אם כי לבנין נגרם נזק רב, ציורי הקיר והציוד כולו הושמד. בשנת 1990 נערך שיפוץ נרחב של המבנה ומשנת 1998 משמש המבנה את המכללה הגבוהה למידע.

על פי החוק להשבת רכוש יהודי משנת 1997,  הוחזר הבנין לבעלותה של הקהילה היהודית בקרקוב.

שופץ בית הכנסת בדומברובה טרנובסקה


באביב האחרון הושלם שיפוץ מקיף של בית הכנסת בדומברובה טרנובסקה, פרויקט שארך למעלה מחמש שניםבית הכנסת הנחשב לפנינה ארכיטקטונית, נבנה מחדש בסוף המאה ה-19, ספג נזקים קשים במלחמת העולם הראשונה, ונהרס לחלוטין במלחמת העולם השניה.

המבנה המקורי התנשא לגובה שלוש קומות והכיל אולם תפילה מרווח ועזרת נשים בקומה השניה, ובארבע פינות המבנה נבנו מדרגות בתוך חללים דמויי צריחים. הבנין המחודש שומר על המבנה המקורי ומשמש מרכז עירוני תרבותי וכמוזיאון מקומי שבו, לצד תערוכות מגוונות, גם תערוכה מיוחדת העוסקת ביהדות, תנועת החסידות וההיסטוריה של בית הכנסת.

עם פתיחת המקום המחודש, נאלץ ראש העיר להדוף את טענות התושבים המקומיים שהתלוננו על השקעת כסף בשיפוץ האתר, כשבעיר אין יהודים כלל. במקום סמוך נתלה שלט חוצות ועליו הכתובת: “ליהודים יש בית כנסת והחברה שלנו לא קבלה כסף" ובדף פייסבוק נכתב "האם במימון של שיפוץ בית הכנסת צריכים לשאת רק הפולנים, או אולי גם היהודים והגרמנים?"

עלות השיפוץ הגיעה לכ-10 מיליון זלוטי, מהם כ- 6 מיליון זלוטי נתרמו על ידי האיחוד האירופאי.

יום שני, 1 באוקטובר 2012

המוזיאון להיסטוריה של יהודי פולין בוורשה


המוזיאון להיסטוריה של יהודי פולין בוורשה עומד בפני השלמתו. הבניין אמנם עדיין מגודר, אך הבניה מתקדמת בקצב מהיר ועל פי התכנון הוא יפתח בעוד כשנה.

המוזיאון בבמוקם בשטח שבו נמצא בעבר גטו ורשה, ליד רחוב אנילביץ, ומול האנדרטה לזכר גיבורי גטו ורשה. אבן הפינה הונחה ב-2007 וכשש שנים לאחר מכן הוא עתיד להפתח.
 
התעורכה יכלול תצוגת קבע ותערוכות מתחלפות, אשר יציגו את הקהילה היהודית הרב-גוונית שחייתה בפולין במאות האחרונות, עד להשמדתה.

במסגרת המוזיאון פועל כבר פורטל אינטרנט "שטעטעל" הכולל סקירה היסטורית, תמונות, ומידע על אלפי ערים ועיירות בפולין  http://www.sztetl.org.pl/
 

פסטיבל שלוש התרבויות בוולודאבה

בתחילת אוקטובר התקיים בעיירה וולודאבה (Włodawa) שבמחוז לובלין "פסטיבל שלוש התרבויות": התרבות היהודית, התרבות האוקראינית והתרבות הפולנית קתולית.

במסגרת הפסטיבל בעיר, אשר לפני המלחמה חיו בה פולנים, אוקראינים ולמעלה מ-6000 יהודים, אשר היוו למעלה מ-60% מתושבי המקום, התקיימו סדנאות, מפגשים וסרטים וביניהם הוצג הסרט "חתונה חסידית" ותערוכת צילומים של העיירה משנת 1945 ועד היום.
בית הכנסת הראשי בוולודאבה