סמסטר חדש בישיבת פרדס בפולין

בתחילת חודש ינואר יפתח הסמסטר החדש בישיבת פרדס, ישיבה הפועלת בפולין למעלה מעשור.

 

משך הסמסטר הוא 3 חודשים והתלמידים בו מתחלקים ל-4 קבוצות לימוד.

 

להרצאות ניתן להקשיב גם באמצעות האינטרנט, ואת הרצאות שניתנו בעבר אפשר לקבל גם ב-DVD.

"אור תמיד" ב-טשביאטוב

טשביאטוב Trzebiatow שבמחוז פומרניה המערבית שבצפון מערב פולין, לא הרחק מהגבול הגרמני, לא שוכחים את הקהילה היהודית הקטנה שהיתה בעיר לפני המלחמה.

תחילת ההתיישבות היהודית במקום נתקלה בהתנגדות קשה של סוחרי העיר, ובתחילת המאה ה-20 גרו בעיר רק 108 יהודים מתוך 6,600 תושבי העיר. מספרם של היהודים ירד בהדרגה, ורובם הגרו לגרמניה, וב-1939 חיו במקום רק 21 יהודים.

בית העלמין היהודי שהיה בעיר חוסל ב-1970 ובמקום לא נותר זכר לקהילה היהודית. ואז סטודנט מהאקדמיה לאומנויות יפות בורשה החליט לכבד את זכרם של היהודים המקומיים ועל הקיר של הבנין שהיה בית כנסת בעבר, הוא צבע את המילים "אור תמיד" בעברית, פולנית וגרמנית. הכתובת זוהרת בלילה ומזכירה לעוברים ושבים את העבר.

 

תעוד בית העלמין ביבוז'נו ושצ'אקובה

בימים אלה ראה אור ספר המתעד את הקברים בבית העלמין ב-יבוז'נו (Jaworzno) וב-שצ'אקובה Szczakowa, הנמצאות בשלזיה בין קטוביץ לאושוויצים.

 

מחברי הספר הם פרופ' הונדו לשק מהמכון ללימודי יהדות באוניברסיטה היגלונית בקרקוב, דריוש רוזמוש וסלבומיר יטקובסקי.

 הספר כולל שני חלקים: החלק הראשון הוא רקע היסטורי על הקהילה היהודית ביבוזנו ו-שצ'קובה, עד לחורבנן של הקהילות בעת הכיבוש הגרמני; החלק השני כולל קטלוג של המצבות – שם הנפטר, שם אביו, במקרה של אשה גם שם הבעל, מיקום המצבה, צילום העתק הכיתוב שעל המצבה ותרגומה לפולנית, תאור המצבה והסברים לגבי הסמלים של המצבות.

 הוצאת הספר לאור התאפשרה הודות לתמיכה כספית ממוזיאון העיר יבוז'נו.

 ההתיישבות היהודית ביבוז'נו החלה עוד במחצית מאה ה-18, ובתחילת המאה העשרים היו שליש מחברי מועצת העיר יהודים. ב-1940 גורשו חלק מיהודי המקום לקטוביץ ולסביבותיה וב-12-13 ביולי 1942 נשלחו למעלה מאלפיים מיהודי המקום לאושוויץ, למותם.

 בשצ'אקובה הסמוכה גרו כ-600 יהודים לפני המלחמה.

אלבום תמונות של יהודי טרנוב

לאחרונה ראה אור ספרו של מארק טומאשבסקי "טרנוב. נוף יהודי". האלבום כולל כאלף גלויות ותמונות של טרנוב הישנה, מהימים שכמחצית מתושביה של העיר היו יהודים. התמונות והגלויות מציגים את הרגעים השמחים ואת הרגעים הטרגיים בחייהם של יהודי טרנוב, ומנציחים את המנהגים והמסורות היהודיים. חלק מהגלויות חתומות על ידי שולחיהם.

הספר החדש הוא המשכו של האלבום "טרנוב. מסע אל העבר באמצעות גלויות" שראה אור לפני כשנה.

150 שנה להיווסדו של בית הכנסת הטמפל בקרקוב

בימי החנוכה ציינה הקהילה היהודית הפרוגרסיבית בקרקוב, בית יעקב, את יום השנה ה-150 להווסדו של בית הכנסת.

 במהלך האירועים לציון הארוע הודלקו נרות חנוכה, הושרו שירי החג ונסקרה הפעילות של התנועה ההפרוגרסיבית בקרקוב, וכל זאת לאחר הפסקה של כ-67 שנה בפעילות הקהילה הפרוגרסיבית, בשל המלחמה והקומוניזם.

מאז 2009 קיימה הקהילה למעלה מ-600 אירועים, וחבריה נפגשים באופן קבוע בשבתות ובחגים, ובראש הקהילה עומדת הרבה טניה סגל. לאחרונה גם קיבלה הקהילה את ספר התורה הראשון שלה.

יחסים בין יהודים ללא יהודים בטרנוב

גב' אגנישקה וייז'חולבסקה, דוקטורנטית באוניברסיטה של ברלין, חוקרת את היחסים בין יהודים ללא-יהודים בטרנוב, בתקופה שלפני מלחמת העולם השניה ואחריה, דהיינו בשנים 1956-1918.

מי שיכול לסייע במקורות אישיים או בחומרים כתובים מתבקש לכתוב למערכת או ל:

 a.wierzcholska@fu-berlin.de

 

ראיון בהארץ עם שגריר פולין בישראל

התפרסם בעתון "הארץ" ביום 14.12.2012
מראיין: עופר אדרת

ורשה זה לא רק גטו

שגריר פולין בישראל, יאצק חודורוביץ', נזהר בלשונו כשמבקשים ממנו להתייחס לתקופה ששירת כשגריר ארצו בדמשק. על התקופה הסורית בקריירה הדיפלומטית שלו, שהסתיימה ב-2008, הוא מעדיף שלא לדבר. "החוויות האישיות שלי בסוריה אינן רלוונטיות", הוא אומר. "העיקר שיש לי ידע על האזור, שעוזר לי להבין את המצב בסביבה של ישראל".

זה הראיון הראשון שחודורוביץ', בן 48, מעניק לתקשורת מאז נכנס לבניין השגרירות הפולנית בתל אביב. השגרירות ממוקמת בבניין דירות תל אביבי טיפוסי, בלב שכונה שקטה ונעימה. מעלית ישנה וקלאוסטרופובית, מהסוג שאפשר למצוא בערים בעלות עבר קומוניסטי כמו ורשה, מובילה ללשכתו הנאה.

"היחסים בין פולין לישראל וליהודים הם בעלי אופי מיוחד", אומר הדיפלומט המנוסה, איש משרד החוץ הפולני זה 20 שנה. בתפקידו החדש יש לו שאיפה מרכזית, הנשמעת לא מסובכת, אך כדי להצליח ולממשה עליו להתמודד עם רגישויות ומתיחויות רבות. "אנחנו נחושים להיבנות על העבר, אבל להסתכל לעבר העתיד", אומר חודורוביץ'. "אסור לנו להותיר מאחור את ההיסטוריה בת אלף השנים של יהדות פולין ואת הסוף הטרגי של 3.5 מיליון יהודי פולין. אבל בלי לשכוח את העבר, העתיד של יחסינו נראה מאוד מבטיח".

התמונה הסבוכה נחשפת כשמבקשים לפרוט למעשים את האמירה הזאת. כשהוא מתאר את תפישתו מדבר חודורוביץ' על "ההיסטוריה המשותפת" של הפולנים והיהודים ודורך על אחד המוקשים הנפיצים ביותר: התפישה הרווחת בפולין, שרואה בפולנים קורבנות של השואה ונמנעת מאזכור חלקם בה.

"למחצית מהיהדות יש שורשים פולניים. הסוף הטרגי של יהדות פולין אירע במחנות מוות בפולין, שהיתה כבושה על ידי הנאצים. לפעמים זה עדיין בעייתי מבחינתנו להסביר למה מחנות ההשמדה היו בפולין. אנחנו עדיין צריכים להתעמת עם המונח 'מחנות המוות הפולניים' ואנחנו רגישים לכך באופן מיוחד. הסיבות לכך שהמחנות היו בפולין היו פרקטיות ולוגיסטיות. הגרמנים החליטו שיהיה קל יותר לקצר את המרחק בין הקהילות לבין מה שאחר כך למדנו שהיו מחנות מוות".

מוקש נוסף בדרך לעתיד המשותף הוא מה שהשגריר מכנה "טיולי השואה", שמשתתפים בהם תלמידי תיכון ישראלים. "הרבה נעשה ב- 20 השנים שהקבוצות האלה באות לפולין. בהדרגה כללנו בתוכנית המסעות גם ביקורים ב'אטרקציות אחרות' שיש בפולין, ולא רק באתרי שואה", אומר חודורוביץ'. "יותר ויותר קבוצות של תלמידים מישראל פוגשות צעירים פולנים. אני מקווה שגם המוזיאון החדש שיקום בוורשה יהיה יעד לתלמידים הישראלים, ושיהיה מקום מפגש לבני שני העמים".

כאשר חודורוביץ' מונה את שבחי המוזיאון החדש, שייפתח בעוד שנה וחצי באתר שעמד בו גטו ורשה, קשה לעצור את שטף הדיבור שלו. "זה יהיה מרכז תרבותי, שיציג את ההיסטוריה של יהדות פולין ושל התרבות העשירה שלה. המוזיאון יהיה המוסד הראשון והיחיד שיתמקד בהיסטוריה של יהדות פולין, ברוח המאה ה-21", הוא אומר. המוזיאון החדש יהיה, לדבריו, "חלק מהטרויקה הגדולה", ששתי צלעותיה האחרות הן מוזיאון יד ושם בירושלים ומוזיאון השואה בוושינגטון.

 

האם פולין תהיה אי פעם יעד תיירות נורמלי לישראלים, בדומה לברלין למשל?

"אני חושב שהיא כבר עכשיו יעד נורמלי. אנחנו רואים יותר ויותר ישראלים שנוסעים לסוף שבוע בקרקוב או בוורשה. הם באים ליהנות מהמקומות האלה ולעשות שופינג. גם בישראל רואים קבוצות חדשות של מבקרים פולנים – לא רק צליינים קתולים שמחפשים את הארץ הקדושה, אלא גם צעירים שבאים לבלות סוף שבוע בתל אביב. התדמית הרווחת בשתי המדינה – שישראלים באים לפולין בעיקר לביקור באתרי שואה ופולנים באים לישראל בעיקר כדי לבקר באתרים הקדושים – עדיין נכונה. אבל המצב משתנה".

 

לפולין יש תדמית מורכבת בעיני הישראלים.

"אנחנו מודעים למורכבות של התדמית הפולנית בישראל ולבעייתיות שלה. לכן אנחנו רוצים שיבקרו אצלנו לא רק בטיולי השואה. לכן אנחנו אומרים, 'בואו לעשות שופינג בוורשה', ובאמת כבר התחילו לעשות זאת. זאת התקדמות ענקית, אבל עדיין לא הגענו למטרה. אתה יכול לראות בעצמך שהרבה ישראלים מבקשים ומקבלים דרכונים פולניים, יותר ויותר ישראלים לומדים בפולין כסטודנטים. זה תהליך שנע בכיוון חיובי, אבל יש עוד הרבה מה לעשות".

בעשורים האחרונים דומה שהפולנים גילו מחדש את היהודים שלהם. תיירים שמבקרים בקרקוב, למשל,  מוזמנים לפסטיבל היהודי, לקנות ספרים יהודיים בחנות שמתחת לאחד מבתי הכנסת, להאזין למוסיקת כליזמרים מקורית ב”כליזמר האוס”, לטעום מאכלים יהודיים כשרים במסעדות ולבלות בבתי קפה המעוטרים בשלטים בעברית. באוניברסיטה מוצעים קורסים בעברית וביידיש. בשנה החולפת צוינה ברחבי העולם "שנת יאנוש קורצ'אק", בסדרת אירועים שממשלת פולין היתה מעורבת בהם. בשנה הקרובה ייחנך המוזיאון החדש בוורשה ויצוין יום השנה ה-70 למרד גטו ורשה.

לא כולם תמימי דעים באשר למחויבות הפולנית ליהודים. יש מי שרואה בהתייחסות ליהודי פולין ולתרבותם מגמה שמייצגת את הממשלה ואת האליטה התרבותית יותר מאשר את העם. למעשה, אפשר לומר שהעניין שמגלה פולין ביהדות עומד ביחס הפוך למספר היהודים במדינה. רק כמה אלפי יהודים, רובם זקנים, חיים היום בפולין. מספרם המדויק אינו ידוע.

"אנחנו מחיים את החיים היהודיים בפולין. ראש הממשלה נלחם באנטישמיות. באופן כללי אנחנו מגלים עמדה חיובית כלפי מדינת ישראל ואנחנו מארחים בקביעות קבוצות של צעירים מישראל בוורשה, בקרקוב וגם בלובלין", אומר חודורוביץ'.

היחסים בין המדינות עמדו למבחן בסוף נובמבר, כשהעצרת הכללית של האו"ם החליטה להכיר בפלסטין בגבולות 1967 כמדינה משקיפה, שאינה חברה מלאה בארגון. פולין, כמו גרמניה, נמנעה בהצבעה. "ישראל רואה בפולין חברה שלה. כחברה, פולין לא תמיד תומכת ב-100%במדיניות של ממשלת ישראל. יש לנו עמדה ביקורתית כלפי  ההתנחלויות", הוא מסביר.

אחד הנושאים הרגישים ביחסים בין שתי המדינות הוא השבת הרכוש שנגזל מיהודי פולין במלחמת העולם השנייה והולאם לאחר מכן על ידי השלטון הקומוניסטי. רוב מדינות מרכז אירופה ומזרחה כבר אימצו מדיניות של מתן פיצויים על הרכוש שנגזל או חוקקו חוקים המסדירים עניין זה. פולין לא עשתה כן. יהודי המעוניין לקבל פיצוי על רכוש שאבד לו בפולין נדרש להגיש תביעה רגילה בבית משפט. בארגון היהודי העולמי להשבת רכוש (איל"ר) טוענים כי ההליך הזה מסובך, יקר ולא יעיל, וקוראים לפולין לאמץ מדיניות למתן פיצויים או להסדיר את הסוגיה בחקיקה.

"מבחינה חוקית, המצב של פולני ממוצא יהודי ויורשיו אינו שונה מהמצב של אזרחים פולנים אחרים", אומר חודורוביץ'. "אין חוק לפיצוי על רכוש שנלקח. יהודים יכולים לתבוע את רכושם בבתי המשפט. עשרות ומאות יהודים השתמשו בערוץ הזה ב-20 השנים האחרונות, עם תוצאות טובות מאוד. מאז 1997 גם הוחזרו מאות אתרים לקהילות היהודיות של פולין. זה מקור המימון של החיים היהודיים בפולין".

לילי הבר, יו"ר התאחדות יוצאי פולין בישראל, אומרת בתגובה לטענה זו, כי היקף תביעות הרכוש שהוגשו והתקבלו "בטל בשישים", כי מספר הנכסים בבעלות יהודים לפני השואה היה "מעל למאה אלף". ביחס לטענתו של השגריר הפולני על החזרת אתרים לקהילות היהודיות אומרת הבר: "יש עוד אלפי בקשות שלא נדונו. ובכלל, מדובר רק בנכסים שרשומים על שם הקהילה היהודית. הרשימה הזאת לא כוללת נכסים כמו בתי כנסת או גימנסיה עברית, ששייכים לעמותות שתרמו אותם לקהילה. מה שהוחזר זה בתי קברות – שהקהילות מתקשות לתחזק".

הבר, ששטחה את השגותיה לפני חודורוביץ' לאחר כניסתו לתפקיד, מפנה טענות קשות לממשלת פולין. "הממשלה הפולנית לא יכולה לדרוש מממשלת ישראל לדבר עם הפלסטינים, בלי שהיא עצמה מוכנה לנהל אתנו משא ומתן על הרכוש. הם החליטו לא לדבר. אני שואלת – הרצחת וגם ירשת? הם חושבים שלא שווה להתעסק בזה, כי ממילא כולם ימותו".

חודורוביץ' מודע לבעייתיות של סוגיית הרכוש. "צריך להבין את המורכבות של הנושא. גבולות פולין שונו אחרי המלחמה, אוכלוסיות יושבו מחדש, המערכת הכלכלית השתנתה. העניין מורכב גם בשל מספר התובעים – בגללו קשה מאוד לנהל את עניין הרכוש. קשה לדמיין שהפיצויים יוכלו להיות אפילו קרובים – במונחים פיננסיים – לערך האמיתי של הנכסים".

 

הפולנים והיהודים זקוקים זה לזה

"התשוקה להכיר את העבר היהודי מייצרת בפולין נוסטלגיה וגעגועים נעימים למשהו שאיננו, לאיבר שנגדע, לחסך ולריק. אבל צריך להיזהר: הזיכרון הזה מרוחק", אומר פרופ' יאצק ליאשק מהאקדמיה למדעים בפולין.

ליאשק ביקר השבוע בישראל, לצורך השתתפות ביום עיון שקיים מכון משואה. בשיחה עם "הארץ" הוא סיפק זוויות נוספת על ההתמודדות של הפולנים עם עברם: "הזיכרון של הטראומה בונה את הזהות שלנו כפולנים. אנחנו מנסים להסתכל בצורה הבשלה ביותר על ההיסטוריה שלנו, להתעמת עם האמת המלאה ולהביט בה – בלי תעמולה, בלי מיתוסים, בלי אינדוקטרינציה אידיאולוגית. בלי לחפש מי היה קורבן גדול יותר.

"אנחנו חייבים להסתכל על ההיסטוריה שלנו, לדבר על כל מה שהיה נפשע, על ההתנסויות הלא נעימות ועל ההתנהגות השלילית של הפולנים. אסור להעמיד פנים, לא לחמוק ולא לשקר. הפולנים לא חוללו את שואת היהודים. הגרמנים היו אדריכלי השואה. אבל היו מצבים שהפולנים תמכו בה. אסור להסתתר מאחורי טענות כמו 'אלה היו שולי החברה' או 'אספסוף'. צריך לקבל עלינו את האחריות לכך באומץ לב".

היחסים בין ישראלים לפולנים עומדים בעיצומו של תהליך נורמליזציה, לדבריו. "הפולנים רואים שיש חלק יהודי בהיסטוריה שלהם. היהודים יודעים שבהיסטוריה שלהם יש חלק פולני. אנחנו זקוקים זה לזה. אבל בתנאי אחד: שנדבר על הכל".

 

 

סנטה מריה די לאוקה

שמי שוני ליפשיץ. נולדתי לאחר תום מלחמת העולם השנייה, במחנה עקורים באזור פּוּלְיָה  שבדרום איטליה, בבית החולים שבעיירה  סנטה מריה די לאוקה,  השוכנת בקצה העקב של המגף האיטלקי. בשנים האחרונות התחלתי להתעניין ולחקור את החיים שהתקיימו במחנה העקורים שבו נולדתי, ובהמשך – במחנות נוספים שהיו בעיירות שונות באזור. תוך כדי המחקר פגשתי עוד שתי נשים שנולדו שם, ויחד החלטנו להפיק סרט דוקומנטרי שיחשוף בפני הציבור את סיפורם של מחנות העקורים באזור מיוחד זה של איטליה.

עם הזמן הגיעו אלינו בדרכים שונות אנשים נוספים שנולדו באותו בית חולים שב "סנטה מריה די לאוקה", והיום רשומים אצלנו כבר 29 איש.

לצורך הפקת הסרט חברנו אל הבמאית והמפיקה יעל קציר ואל המפיק גדי קסטל, ובדצמבר שעבר נסענו לאיטליה וערכנו תחקיר מצולם. זאת לאחר שכבר ערכנו תחקיר גם בארץ וראיינו אנשים ששהו במחנות הללו ונשים שילדו שם. באביב הקרוב אנו מתכננים לנסוע שוב כדי לצלם את הסרט.

אני פונה בזה אליכם בכוונה לברר האם יש ביניכם אנשים שנולדו באותו בית חולים, או שאתם מכירים אנשים שנולדו בבית החולים של העיירה "סנטה מריה די לאוקה".

אם כן – אני מזמינה אתכם ליצור עימי קשר, לפי הפרטים הבאים: שוני ליפשיץ

טל. 09-7417956

סלולרי 054-6229129
Shuni.lif@gmail.com

 

תערוכת יהודי פשבורסק

בפשבורסק (Przeworsk) נפתחה תערוכה "יהודים בפשבורסק עד 1939, המציגה את ההיסטוריה של הישוב היהודי בעיר, מאז הגעת ראשוני המתיישבים היהודים למקום, במחצית המאה ה-15, ועד לפרוץ מלחמת העולם השניה.

התערוכה מתמקדת בהשפעות התרבותיות ההדדיות של הקהילה היהודית והנוצרית במהלך כחמש מאות שנה, וכן מציגה את חיי היום יום של יהודי המקום.

המוצגים החשובים ביותר בתערוכה כוללים אוסף של מסמכי קלף מהמאה ה-16 ואילך וכן תמונות של בית הכנסת הגדול מ-1629 וכן תמונות של הרחובות הצרים המאוכלסים בצפיפות על ידי התושבים היהודיים.

לפני השואה חיו בעיר 1,500 יהודים. איש לא נותר שם.

עוד על יהודי העיר ב: http://www.ecit.przeworsk.um.gov.pl/index.php?option=com_content&view=article&id=721&Itemid=293

זיכרון צילומי: תמונות שואה נדירות מאלבומי נאצים

זיכרון צילומי: תמונות שואה נדירות מאלבומי נאצים

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4315074,00.html

בית כנסת בוער. ילדים יהודים מצדיעים במועל יד. גברים שוטפים רכבים גרמניים. באלבומים של חיילי ורמאכט הסתתרו במשך שנים תמונות מחיי היהודים בשואה. דריוש דקיארט, פולני ונוצרי אדוק, מאתר אותן ומשיב אותן למכון "שם עולם". "אני רואה בזה תיקון", הוא אומר למוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות"

יהודה שוחט

פורסם:  04.12.12, 08:04

כמו ילדים בגילם מכל רחבי העולם בעשרות השנים האחרונות, גם הילדים האלה הסתדרו מול הצלם, ביצעו בקפידה את הוראות הבימוי וחייכו. התוצאה נראית כמעט כמו שגרה. אבל אין בתמונה הזאת שום דבר שגרתי. המצולמים: ילדים יהודים בתקופת השואה. הצלם: חייל גרמני בוורמאכט. רגע אחד שקפא בגיהינום שעבר על יהודי אירופה.

 

מתוך הכתבה באולפן ynet

בתמונה זו נראים חיילים גרמנים כופים על ילדים יהודים להצדיע להם במועל יד. הילדים מחייכים, אולי בלית ברירה, ונראה שאינם מבינים שהפכו לכלי משחק בידיהם של חיילים שאיבדו צלם אנוש

 

בשנה האחרונה החל מכון "שם עולם" בפרויקט מיוחד לאיסוף תמונות יהודים מתקופת השואה. לא מדובר בתמונות הפרופגנדה המוכרות. התמונות האלה נשמרו באלבומיהם הפרטיים של חיילי הצבא הגרמני, שכמו חיילים אחרים פשוט תיעדו את תקופת השירות. לרוב, אומרים ב"שם עולם", בעלי האלבומים מבקשים להיפטר מהתמונות הקושרות את בני משפחותיהם לגרמניה הנאצית.

 

קונסקי. במהלך הפלישה לפולין, שהתה הצלמת נלי ריפנשטאהל בעיירה קונסקי בזמן ש-30 אזרחים הוצאו להורג שם כנקמה על מרד שביצעו לכאורה בחיילים גרמנים. לפי ספר זיכרונותיה, ריפנשטאהל ניסתה לעצור את המתרחש אך חייל גרמני זועם איים עליה באקדח שיירה בה במקום. היא טענה כי לא ידעה שהקורבנות היו יהודים. בתמונה זו רואים את הבניין שלידו נורו היהודים למוות

 

 

עבודות כפייה בראדום. עיר במרכז פולין. ניתן לראות את המרחב הטריטוריאלי שבו תיעדו החיילים הגרמנים את המשטר

 

תמונה מגטו ורשה. מדובר כנראה בתמונה מבוימת. ניתן להניח שהחיילים הגרמנים נתקלו בבית כנסת, וציוו על היהודים להצטלם

 

תמונות כלליות. החיילים הגרמנים היו שומרים באלבום את תמונותיהם שלהם, לצד תמונות היהודים שצילמו

 

על מדרגות ישיבת חכמי לובלין. חייל גרמני צילם חבורת זמר שניגנה לעוברים ושבים מחוץ לגטו. ישיבת חכמי לובלין הייתה המוסד היהודי המוכר ביותר באותה עת ונזנחה לאחר שכל היהודים נדחקו לגטו

 

שריפת בית הכנסת בקוצ'ק. בתמונה משנת 1941 רואים את בית הכנסת היהודי עולה בלהבות. לתמונות אלו צורפו תמונות שבהן מתעד החייל הגרמני איסוף מצבות מבית העלמין בקוצ'ק, ככל הנראה למטרות בנייה או סלילת כביש. התופעה של הצתת בתי כנסת בפולין הייתה מוכרת, אך כמעט אין תיעוד של האירועים

 

מתקן הבראה לחיילים גרמנים. הגרמנים הביאו למתקן יהודים כדי שינקו את רכביהם וכדי להעסיק אותם בעבודות משפילות נוספות. מתמונה זו ואחרות נראה שלעבודה נלקחו דווקא גברים חלשים, כדי שיתקשו במלאכה

 

 

גטו ורשה. במהלך החיפושים נמצאו מאות תמונות של הרחובות היהודיים בגטו, שמהן ניתן ללמוד דווקא על חיי השגרה בגטו

 

 

הלוויית ילד יהודי. 1941. עיירה קטנה בפולין, שלא היה בה גוף שטיפל בסידורי קבורה. החיילים נקלעו למסע לוויה מאולתר שנערך על ידי משפחתו של ילד קטן

 

החייל שישב ברכב עבר בין כפרים ועיירות יהודיות, וצילם את היהודים שפגש בדרכו. ניכר עליהם שלא חששו ממנו, ושיתפו פעולה עם התמונות

 

חייל גרמני עם יהודי: מדי פעם נתקלו החיילים הגרמנים ביהודי שמראהו תואם את שטיפת המוח של הנאצים. כשהם נתקלו בדמויות ססגוניות הם מיהרו להצטלם לידם ולהראות את הגזע הארי ליד "הגזע הנחות"

 

עבודות כפייה בקראקוב. חיילים שפיקחו על עבודות הכפייה צילמו סדרת תמונות שבהן נראים יהודים במחנות. כמה מאותם חיילים בוורמאכט צילמו את אותם אנשים לאורך זמן, כך שאפשר ללמוד מהתמונות לא מעט על חייהם

 

עבודות כפייה בקראקוב

 

חיילים גרמנים מחריבים בית קברות באזור ז'שוב. לעיתים ניצלו הגרמנים את המצבות כחומרי בנייה, כפי שאפשר ללמוד מהמסמכים ומהתמונות שמצאתי. לעיתים שחררו מכרזים לקבלנים פולנים שיחריבו את המצבות כדי שיוכלו להשתמש בשיש ובאבן

 

על חלק מהתמונות מופיע הכיתוב המקורי שכתבו החיילים. במקרים אחרים נדרש תחקיר כדי להבין מה בעצם רואים בהן. חלק מהחיילים תיעדו שוב ושוב את אותם מצולמים לאורך תקופה, מה שמאפשר ללמוד לא מעט דווקא על היומיום של היהודים שבתמונות. אחרים תיעדו רק לרגע את האנשים והסיפורים שבהם נתקלו. בתמונות מסוימות לא נראה שהיהודים חוששים מהחיילים. באחרות ניכרים בפניהם פחד, מבוכה והשפלה.

 

אך לא פחות מהתמונות, מרתק סיפורו של האיש שמצא אותן. דריוש דקיארט, פולני בן 39 שהגיע אתמול ארצה כאורח מכון "שם עולם", הוא נוצרי אדוק. איתור עוד ועוד פריטים מהימים האפלים ההם הפך עבורו כמעט למפעל חיים. "יש לי תחושה שהעולם הזה בחר בי", הוא אומר. "אני בסך הכול רציתי ללמוד, ומדעי היהדות היה המקצוע שהיה לי הכי קל להתקבל אליו. אז התחלתי ללמוד ונשאבתי פנימה". 

 

 

צולם בראדום

ראדום

קראקוב

קינצק

קינצק

סטניסלב

לובלין

לובלין

 

לבוב

זמושץ

זמושץ

ורשה

ורשה

ורשה

ורשה

 

הכיתוב באלבום - גטו ורשה

 

דריוש למד במהירות עברית, יידיש ואפילו ארמית, כדי לתרגם בעתיד את התלמוד לפולנית, ובתום לימודיו השתקע בלודז'. בין היתר עבד כמרצה באוניברסיטה ובהמשך קיבל משר המשפטים הפולני הסמכה לעסוק באופן מקצועי בתרגום והקים חברה לתרגום מעברית לפולנית ומפולנית לעברית.

 

העבודה הנוכחית שלו, הוא אומר למוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", משלבת את אהבותיו הגדולות - היסטוריה, גיאוגרפיה ויהדות. "במסגרת העבודה אני מאתר מסמכים, צילומים, חפצים וחומרים היסטוריים שנשארו בפולין ונמצאים בידיים פרטיות, ומנהל משא ומתן עד לקבלתם", הוא אומר. "זה כרוך בהמון סבלנות ומיומנות במשא ומתן עם אנשים. בפולין ובגרמניה יש כיום עשרות אלפי תצלומי יהודים שצולמו על ידי חיילים גרמנים שכבר הזדקנו או מתו".

 

מה הפריט הכי מרגש שמצאת?

"מזוודה שהגיעה מגטו לודז' וקניתי מאדם פרטי. היא הייתה ריקה, ניכר בה שעברה תלאות והיה עליה רמז לשם שהתקשיתי לזהות. המוכר סיפר לי שאבא שלו גנב אותה מיהודים שעלו לרכבת לאושוויץ. אחרי חיפושים רבים, מכון 'שם עולם' הצליח לאתר בישראל את קרוביהם של בעלי המזוודה, והשבתה לידיים יהודיות ריגשה אותי עד דמעות. חפץ נוסף שריגש אותי היה תכשיט שנעשה משני מטבעות פולניים שחוברו יחד, ומצדם האחורי שורטט הגשר בגטו לודז' עם הכיתוב 'לאמי האהובה'. אבל לצערי אין לנו דרך לאתר את מקור התכשיט".

 

כיום מתגורר דריוש בסמיכות לקהילה היהודית בלודז'. "אני מתייחס לעבודה שלי כמו לתיקון", הוא אומר.

 "במיוחד בכל הנוגע להשבת תמונות היהודים בשואה לידיים יהודיות".

 

ואיך מגיבים בני המשפחה לעיסוק שלך?

"בהתחלה זה נראה להם מוזר, אבל היום הם כבר התרגלו".

 

מכון "שם עולם" הוקם ב־1996 על ידי הרב אברהם קריגר וממוקם בכפר הרא"ה. המכון, שבו יותר מ־800 אלף מסמכים ומוצגים, עוסק בחשיפה ובניתוח של סוגיות רוח, אמונה והתמודדות של היחיד והקהילה בשואה, ומשמש כארכיון הגדול ביותר בעולם בנושא התמודדות בחיי היומיום בשואה.

 

פנים מכוערות במראה

"מצלמות במחוזות הזכרון"

עמותת "עופות החול" מזמינה לארוע

שיתקיים ב-13 בדצמבר 2012 בשעות 14:30 - 17:45

במסגרת פסטיבל הקולנוע היהודי בסינמטק ירושלים

במסגרת האירוע יחשפו הסרטים:

"הבריחה - הדור השלישי" - מסעם של שמונה בני נוער ישראלים בנתיבים שעשו עשרות אלפי יהודים ניצולי שואה בדרכם לארץ ישראל;

"הקוביה ההונגרית" - מחווה לפרופ' אנדריי היידו, חתן פרס ישראל למוסיקה וניצול שואה;

"דורי דורות" - פרוייקט תיעוד ניצולים על ידי נכדים ונינים;

משתתפים:

פרופ' רעיה מורג

תת-אלוף (מיל.) אמיר השכל

מיכאל קובנר

חיים גורי

להרשמה: לילי הבר haber.lili@gmail.com