לאחרונה, לאחר שנים רבות של מגעים בין הקהילה היהודית בוורוצלב לבין עיירת
קאליש בקשר עם שיחזור בית העלמין היהודי העתיק של העיר, הוחלט על שחזור המקום.
בית הקברות הישןהוקם בערך בשנת 1287, והדוכס פשמיסלב השני אישר את רכישת הקרקע
למטרה זו. בית הקברות, שהיה בין רחובות נובה שבייט, אוסטרובסקה והנדלובה, שימש את
הקהילה בעיר עד למלחמת העולם השניה, והיה ללא ספק אחד מבתי העלמין היהודיים
העתיקים בעיר.
בשנות הארבעים הרסו הגרמנים את בית הקברות, ומצבות בנות מאות שנים שימשו לבניית
הגשר לקולנוע "אפולו", לדיפון תעלת ריפינסקובסקי ולכבישים. בשנות השישים
הוקמה על שטח בית העלמין שכונת מגורים, תחנת עזרה ראשונה, ומרכז חינוכי לצעירים
בעלי מוגבלויות, ועליו שלט אשר מספר את ההיסטוריה של המקום.
בשנות השמונים תרמה קרן ניסנבוים לעבודות חפירה במקום, ושברי מצבות שנמצאו
במקום הועברו לשטח בית הקברות החדש שברחוב פודמייסקי. לאחרונה רכשה העיריה מבנה
חדש אליו יועבר המרכז החינוכי, ובתחילת
שנת הלימודים הבאה יחזור המקום לבעלות הקהילה ההיהודית, וזו תכין תוכניות להפיכת
המקום לאנדרטת זכרון.
ההתיישבות
היהודית בקאליש החלה בשנת 1139 ובשנת 1264 היתה היא לעיר הפולנית הראשונה שבה ניתן
ליהודים כתב-אמנה שהקנה להם מגוון חירויות בחוק – "כתב הזכויות של קאליש"
- אשר היווה את התשתית החוקית הראשונה לזכויותיהם של היהודים בפולין. ב-1358 העניק
המלך רשיון להקמת בית כנסת בעיר.
היהודים התפרנסו ממלאכה ועסקו בטקסטיל. ב-1860 מנו יהודי קאליש 34%
מאוכלוסיית העיר, ב-1931 מנו הם כ-15,000 איש (כ-30% מתושבי העיר) וערב מלחמת
העולם השניה מנתה האוכלוסיה היהודית של העיר כ-25,000 איש, עם צרופם של שטחים
כפריים לעיר. בקיץ 1942 חוסלה כליל קהילת קאליש.