גדעון טיילור, יו"ר התפעול, ארגון
עולמי להשבת רכוש יהודי כתב השבוע:
כ -40 מיליון בני אדם צפו בסרט הפולני "אידה"
שזכה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. זהו הסיפור של נזירה צעירה, לפני שהיא נודרת
את נדריה, מגלה שהיא יהודיה ויצאת למסע כדי ללמוד על עברה.
"יהודים
לא כאן אף פעם" אומר ראש משפחה פולנית, ברגע מרתק אחד של הסרט, כשאידה באה לבקר
את מה שמתברר שהיה בית משפחתה.
בפולין ובמקומות אחרים מתנהל ויכוח האם הסרט
מתאר נאמנה את ההיסטוריה, אך הסצינה של הבית מאפשרת הצצה לפרק בהיסטוריה שממעטים
לדבר עליו.
ההיסטוריה של פולין.
סיפורם של היהודים בפולין מורכב ומסובך - היסטוריה בת אלף שנה, שבה היו
תקופות של פריחה ותקופות של סבל, ובסופו של דבר – רובם המכריע נספו בשואה. חלק ניכר
מיהודי עולם היום שורשי משפחותיהם הם בפולין, והמוזיאון חדש לתולדות יהודי פולין מבקש
לספר את הסיפור הזה.
עם זאת, היסטוריה אינה צריכה רק להלמד, יש גם
להתמודד עמה.
פולין היא המדינה הגדולה היחידה במזרח אירופה שבה
אין חקיקה לטיפול באובדן הרכוש בתקופת השואה.
מאות אלפי בתים של יהודים נלקחו ללא פיצוי כלשהו. בשנת 2009 בכנס בינלאומי, אושרה
הצהרת טרזין על ידי למעלה מ-40 מדינות. ההצהרה קוראת "לעשות כל מאמץ כדי לתקן
את ההשלכות של ההתקפה על הרכוש ... שהיותה
חלק מרדיפת אנשים וקבוצות חפים מפשע."
פקידים פולנים חוזרים ומדגישים כי היו אלה
הנאצים שיזמו את הקמת מחנות המוות בפולין. ובהחלט פולין סבלה תחת הדיכוי הנאצי –
מיליוני פולנים, יהודים ולא יהודים – נרצחו. במשך כל התקופה הקומוניסטית בפולין
הוקפא הרכוש הפרטי בפולין. אך, כשנפל השלטון הקומניסטי, ב-1990, מדינות אחרות בגוש
הקומוניסטי התמודדו עם נושא הרכוש היהודי – בחלק מהמדינות המאמץ היה מקיף יותר
ובאחרות מוגבל ביותר.
עם זאת, פולין הייתה יחידה בין מדינות אלה שלא
התייחסה לנושא הזה בשום מסגרת כלל ארצית. היו איזורים מסוימים ומקרים בודדים שבהם
בתי משפט סייעו למספר קטן של קורבנות יהודים להשיב את רכושם. אך לגבי הרוב המכריע
נמנעה אפשרות זו. כל הצעות החוק שהוצגו בפרלמנט הפולני, במהלך השנים מאז נפילת
הקומוניזם, נחסמו.
פולין כבר אינה מדינה ענייה. במאמר שהתפרסם
לאחרונה בניו-יורק טיימס נכתב: "פולין היא המדינה היחידה באירופה שבה יש צמיחה
בכל רבעון, וזאת מאז המשבר הפיננסי פגע לפני שש שנים. היום התוצר הלאומי הגולמי שלה
הוא 25% מעל הרמות של 2008, וזאת בעוד שהממוצע באיחוד האירופי נותר נמוך ממה שהיה
באותה שנה.
התמונה של בית יהודי שנלקח מבעליו אינה רק
סיפור על רכוש שנגזל אלא גם משפיעה על ההיסטוריה, היסטוריה לא ניתן להתעלם ממנה ויש
לה השלכות על ההווה. הבנת העבר מחייבת אותנו לחפש דרכים לתיקון העוולות שנגרמו. לפעמים
זה כואב וקורע לב. זה יכול להיות יקר. סופו של דבר, זה אופן שבו אנחנו יכולים להתקדם.
כפי שהסרט "אידה" מראה לצופים שפולין
עדיין מתמודדת עם העבר שלה, הרי פולין צריכה לאמץ את עברה להתייחס אליו. עתה, כניצולים
הולכים ומתמעטים, זה הזמן שפולין צריכה
להחזיר את מה שנלקח.
